חשיבות מקווה

בס"ד

שלום וברכה.

קודם כל מזל טוב לך ולבן זוגך. שתזכו להקים ביחד בית של אחדות והבנה, בית שתהיה בו אוירה מיוחדת, מרוממת, של קדושה.

ולשאלותיך:

את אומרת שאתם מגלים עניין בשמירת הלכות נידה, כלומר אתם מבינים שישנה חשיבות בהלכות אלו.

התורה הבינה שכל דבר, גם אם הוא נעים וכיפי וגורם הנאה ושמחה, אם משתמשים בו שלא במינון, הוא יימאס.

לכן ציוותה התורה על התרחקות זו של שבועיים (פחות או יותר) בכל חודש.

בעצם, התורה רוצה שנתרחק אחד מהשני חצי מהזמן! נשמע מוזר, נכון?

תנסי לחשוב על תקופה מסוימת בה אתם נאלצים להתרחק אחד מהשני בגלל סיבה שאינה תלויה בכם (מילואים, עבודה, חו"ל, מבחנים גדולים בלימודים וכד´). ההתרחקות היא מאילוץ וקשה מאוד. הגעגועים מתגברים אבל שמחת הפגישה המחודשת היא גדולה מהרגיל. גם הרצון להיות שוב ביחד גדל מאוד בימים בהם הייתם רחוקים.

וזוג שנשוי, גר ביחד, רואה אחד את השני כל יום, במצבים טובים יותר ופחות??? איך הוא יכול להתלהב אחד מהשני כל הזמן? הרי המצבים השונים שעוברים עלינו במהלך הזמן לא תמיד מחמיאים לנו.

גם החלקים של הקשר הזוגי שנראו בהתחלה מלהיבים ומרגשים, עם הזמן נשחקים ומאבדים את הקסם שהיה להם בהתחלה.

התורה שהכירה את טבע האדם, רצתה שתחושת ההתחדשות, שההתרגשות והברק שיש להתחלה ישתמר כמה שיותר. ובלשון חז"ל: "כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה".

הלכות נידה משיגות כמה מטרות:

• ככל שמתרחקים יותר מבחינה פיזית, גדלים הגעגועים, ואחרי הטבילה, כשהאישה מותרת לבעלה- הקשר מתחזק.

• בזמן הריחוק הזה יש הזדמנות לשני בני הזוג לפתח ביניהם קשר שאינו מבוסס על מגע אלא על הקשבה אמיתית אחד לשני, זהו זמן לבנות את הקשר בצורה מילולית בלבד ולא רק על ידי המחשת הרגשות בצורה פיזית. כשמנסים להתפייס אחרי מריבה על ידי מציאת פשרה, ולא בחיבוק וזהו, זה מחזק את הקשר הרבה יותר. דורש יותר מאמץ אבל גם משתלם.

• כמובן, כדי להקל על שמירת ההלכה הבסיסית- לא להיות ביחד. ככל ששומרים על מרחק בתחומים רבים יותר (לא ישנים ביחד, לא נוגעים, למשל), יש יותר סיכוי להצליח.

לעניין המקווה:

תארי לעצמך את יום החתונה. יושבים שעות בסלון כלות, בונים ציפורניים, מארגנים תסרוקת. אולי אפילו יש ג´קוזי להתרגע קצת?

אז אם הולכים לפי הראש שכל ההרחקה בזמן הנידה היא כדי להתרגש אחד מהשני כל פעם כמו ביום החתונה, זה אומר שכל חודש ליל הטבילה הוא כמו ליל הכלולות. אז את הולכת להשקיע בעצמך, אחרי שבועיים, נכון? לכן התורה אמרה לנו להתארגן כמו שצריך למפגש הזה, ממש כמו שהתכוננו לחתונה. המים בהם את נכנסת כולך, ללא שום לכלוך או כתם, מחדשים אותך. את לא אותה אישה שהיית בשבועיים האחרונים. מי המקווה מיילדים ממך אישה חדשה, כמו מי השפיר שהתינוק נולד מהם. את יוצאת רעננה, טהורה, אהובה ומלאת תקווה שהכל יילך טוב עם בעלך. ואת כל זה, לא יכול לעשות אפילו ג´קוזי של סלון כלות... הוא לא יכול ליילד.

ומהצד הטכני של הדברים, התדמית של המקווה היא לא מלהיבה, אבל בלי לראות, איך תדעי?

כדאי לברר איפהיש מקווה באזור מגורייך (את מוזמנת לפנות אלי בעניין זה) ולתאם עם בלנית (האישה האחראית), וללכת איתה בזמן שריק שם. להתרשם מהניקיון, מהפרטיות, מהאוירה הלא מפחידה.

ואחרי שהתדמית שיש לך על המקווה תתבטל, תוכלי להחליט בלב שלם איך את רוצה להיות ביום המיוחד ביותר בחייך.

שתזכי להקים עם בן זוגך בית של אמת, של רצון טוב ומעשים טובים. שיהיה ביניכם קשר של אהבה ואחוה ושלום ורעות (אהבה – בין בני זוג שרוצים אחד בטובתו של השני, אחוה – כמו שני אחים שגם כשלא הכל הולך חלק לא מפסיקים לאהוב, שלום – כמו בין שני "אויבים" שכורתים ברית ויש סטטוס קוו, ורעות – כמו שני חברים טובים שמספרים אחד לשני הכל). הרבה מזל טוב!

אשמח לענות לשאלות נוספות!

בת ציון קרוב

מדריכת כלות

054-6713986

ת.ד. 430 בית אל 90628