שאלה
שלום לכבוד הרב.
ידוע הדבר כי אכילת החיות ושימוש בהם לצרכים פרטיים של האדם הותרה בדור נח, כאשר האדם בתייחס לחיות בצורה יותר מכובדת מאשר אל האדם.
בעצם, הגביה את כבוד החיות מעל כבוד האדם.
לפי כל מוסר ודרך ארץ יודעים אנו שכדי להראות שאנו יותר טובים ממישהו, צריכים אנו לרומם ולחזק עצמנו, להיות אנו יותר טובים, ולא להראות כי זולתנו פחות מאיתנו.
בעצם, כאשר הקב"ה מתיר לאדם להשתמש בבהמה הוא מוריד מרמתה, מכבודה כדי להראות לאדם שהוא העליון.
לפי המוסר ודרך הארץ הנ"ל, הקב"ה צריך היה לפאר ולרומם את האדם. לגרום לאדם להבין שהוא יותר נעלה מהבהמה אך לא לעשות זאת ע"י הורדת הבהמה...
ולשאלה- למה הקב"ה הוריד את כבוד הבהמה במקום להעלות את כבוד האדם? האין זה סותר חלק מן המוסר ודרך הארץ?
תודה מראש
-הדס-
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום להדס
כבוד אדם - הוא כבודו, וכבוד בהמה – הוא כבודה, והקב"ה ברא את כל העולם לכבודו של האדם, וגם אמר לו זכור כי את כל העולם בראתי לכבודך.
כאשר התיר הקב"ה לבני נח את אכילת בשר דגים וחיות, לא היה זה כדי "להגביה" את האדם מעל הבהמה, כי הגבהת האדם כבר נאמרה בבריאת העולם "וירדו בדגת הים" ואדם שזוכה ומתעלה גדול הוא מכל חית השדה והארץ והשמים ומכל דבר ודבר שנברא בעולם.
אלא שהיתר אכילת הבשר היה בשביל האדם למאכלו ולא לגאוותו.
האדם גדול ונעלה הוא מהבהמה בכל – בנשמתו, בתורתו, בחכמתו ובכל אשר לו.
הקב"ה לא מוריד את כבוד הבהמה בשביל כבוד האדם. ויש הרבה דרכים לאדם לדעת כי גדול הוא ונעלה מכל מיני הברואים עליונים ותחתונים!
כמובן שאסור לאדם לצער בעלי חיים ולהתאכזר אליהם ואפילו השחיטה היא בדרך מיוחדת בבחינת "ברור לו מיתה יפה" אך בודאי שאין באכילה גאווה והתרברבות, ואל נשכח שאפילו שלמה המלך וחכמי ישראל מצאו לנו דברי חכמה ללמוד מהבהמות "לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם" כדברי משלי.
ובמסכת עירובין (ק:) אמרו חז"ל על דברי איוב "ומעוף השמים יחכמנו – זה תרנגול שמפייס… אמר רבי יוחנן אלמלא לא ניתנה תורה היינו למדין צניעות – מחתול, וגזל – מנמלה, ועריות – מיונה."
ובדאי שאסור להתעלל ולצער כל מין בעל חיים שהוא בעולם ולכן כבוד האדם ניכר לא בהשפילו חיות, בהמות או בני אדם אחרים, אלא כבודו במעשים טובים, במדותיו ובכל דבר ודבר טוב שהוא עושה למען שמו באהבה, ימצא חן וחסד בעיני א-לקים ואדם