שאלה
ראשית, חג פסח כשר ושמח...בפי 2 שאלות (אין קשר ביניהן):
1. בעקבות חג הפסח התעוררה אצלי שאלה: הרי פסח הוא חג העוסק בגאולת עמ"י והצלתינו ע"י הקב"ה. בחג זה אנו מרגישים יותר מתמיד את רצוננו העז לחזור לציון ולביהמ"ק. בתור דתיה לאומית אני מאמינה כי הקמת המדינה היא מעשה של זירוז הגאולה - של זירוז בוא המשיח. כלומר, אני מאמינה שהקב"ה רצה כי נקים את מדינת ישראל כי זהו חלק מהתהליך של קירוב הגאולה. האם ייתכן כי לא תמה מלאכתינו ועלינו גם להתחיל בבניית ביהמ"ק? איזו הוכחה יש לנו כי אין רוצה הקב"ה שנבנה את ביהמ"ק וע"י כך נקרב את הגאולה? מאין לנו כי אכן ירד ביהמ"ק משמים?
2. אנו רואים ברבים מקרים בתורה כי אין הקב"ה רוצה בצער בעה"ח ואף מצווה אותנו מצוות רבות על מנת שנוכל למנוע ולו במעט את צערם כגון מצוות שילוח הקן, השחיטה וכדו'. אם כן, מדוע ציוה אותנו הקב"ה להשליך את השעיר לעזאזל ביוה"כ בצורה כה אכזרית? הרי ה' יכול היה לבחור בדרך אחרת בה נוכל לכפר על מעשינו. אך בשעיר המדובר לא מבוצעת אפילו השחיטה והוא מן הסתם סובל סבל רב וצערו גדול. אם כן, מה הסיבה לדבר זה?
אודה לך אם תענה על שאלותיי...
יעל
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
1. בעניין זה נחלקו הדעות.
יש דעה המתבססת על דברי רש"י בביאורו לתלמוד ועל מקורות נוספים, האומרת כי בית המקדש השלישי ירד מן השמים (בדעה זו מחזיק הרב מרדכי אליהו שליט"א).
אמנם לדעות אחרות, וכן פסק הרמב"ם, בית המקדש השלישי יבנה על ידינו, ברגע שנוכל ונהיה ראויים לכך. לדעות אלו סימוכים בקבלה ובמקורות נוספים. זהו פשט הפסוק"אם ה' לא יבנה בית - שוא עמלו בוניו בו".
ה' בונה את הבית (בית המקדש) דרך האנשים הבונים. כך אפשר גם להסביר את המקורות האומרים שבית המקדש השלישי יבנה על ידי ה'.
לחלק מהדעות קיבוץ גלויות קודם לבנין ביהמ"ק ולחלק אחר - להיפך.
לפי דעות אלו - עם ישראל יכול לבנות את בית המקדש.
מקורות לעיון: "קול התור", שו"ת לרב מרדכי אליהו.
2. אומרת המשנה בברכות: "האומר "עד קן ציפור יגיעו רחמיך" - (ה' מרחם על הציפור במצות שילוח הקן) משתיקים אותו שעושה מידותיו של הקב"ה רחמים ואינן אלא גזירות".
אין אנו יודעים את הסיבות לציווי זה או אחר.
אמנם, הרמב"ן אומר שחלק מן המצוות נצטוינו על מנת שאנחנו נהיה יותר רחמנים, ולחנכנו בכך.
באופן כללי: ניתן לומר שאמנם צער בעלי חיים הוא מדאורייתא, אולם שחיטת בעלי חיים, והשעיר המשתלח וכדו' הם עילוי לבעל חיים זה, ועל כן אינם נחשבים כצער בעל חיים.