שאלה
שלום כבוד הרב!
שאלתי היא לגבי גישתה של היהדות בהתמודדות עם קשיים.
מצד אחד גישה ידועה היא כי האדם צריך להקיף עצמו בחברה שמוציאה ממנו את הטוב, כך שתשמש לו אדמה פוריה לצמיחה רוחנית ולתיקון מידותיו.
מצד אחר גישת החסידות מתייחסת לקשיים כאל ניסיונות שבאים להוליך את האדם דרכם, להעביר לו את "השיעור" שהוא זקוק לו באמת, וע"י ההתגברות על הניסיון יתקדם בתיקון המידות.
שאלתי היא האם הדרך היחידה אותה רואה היהדות להתמודדות מול ניסיון היא המעבר דרכו באש ובמים? שהריי לעיתים הניסיון הוא ניסיון ספציפי ארוך ומייגע, שמאתגר באופן יומיומי את מידותיו של האדם, וכיוון שההתמודדות איתו נראית לעיתים בלתי אפשרית, הוא גורם לאדם לתחושת כישלון תמידית ולהרגשה שהוא אינו מצליח להתקדם ואף צועד לאחור. האם היהדות רואה בריחה בהתמודדות עם הניסיון בדרך שתצמצם את המפגש איתו, וכן תאפשר אולי לתחושת הצלחה בפעמים שיעמוד מולנו?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שבוע טוב!
לנסיונות ודאי יש תפקיד בבניית האישיות.
אולם:
1. אדם אינו צריך להכניס עצמו לנסיון, אלא אם בא עליו נסיון יש לעשות מאמץ להתמודד איתו.
2. גם לגבי נסיונות העלולים לבוא על אדם בלי שהכניס עצמו בהם, אנחנו מתפללים בכל בוקר "ואל תביאנו... ולא לידי נסיון...".