השכל לא מרפה - מי אמר שיש אלוקים?

שלום וטוב.
אינני חושב כלל שלחפש ודאות בקיום האלוקים זהו דבר פגום. זה מבטא רצון פנימי אמיתי לבסס את האמונה כיסוד איתן לקיומנו.
ברם, החיפוש בעזרת השכל הקר אינו המהלך הנכון. מבחינה פילוסופית צרופה, אי אפשר להוכיח גם שאנחנו קיימים. אולי עצם קיומנו הוא רק אשליה? אדם לכל היותר יכול להוכיח שהוא עצמו קיים, וגם בזה יש המפקפקים. ובכל זאת, כפי שכתב הרב סולובייצ´יק, לאיש מאתנו אין ספק אמיתי שהעולם קיים ואינו רק אשליה. ובאותו אופן, אנו חווים את קיום האלוקים כוודאות פנימית.
גם מי שאינו חש ודאות זו באופן מוצק וישיר, הרבה פעמים יכול להגיע לכך על ידי מהלך הפוך. היינו: נסה לדמיין עולם שאין בו אלוקים. זהו עולם קר, מנוכר, אקראי ואכזרי, שבו אין משמעות לשום דבר. האם אתה מסוגל להאמין שזהו העולם? גם אם אין לך ודאות רגשית ישירה בקיום האל, יש לך אולי ודאות רגשית ברורה שלא ייתכן שהאל אינו קיים (ולמעשה זה אותו דבר).