האם

שלום

לעניין עצם ההתר או האיסור להתקלח בשבת.
פוסק השמירת שבת כהלכתה פי"ד סע' א':
"מים שהוחמו בערב שבת, מותר לרחוץ בהם בשבת חלק מן האברים, כגון פניו, ידיו ורגליו או שאר אברי הגוף, אך לא ירחץ בהם את כל הגוף כולו ואף לא רובו, אפילו אם רוחץ אבר אבר, וגם לא יקלח כל גופו במים האלה.
מי שרגיל לרחוץ את כל הגוף כולו מידי יום ביומו ומצטער הרבה אם אינו עושה כן, או חולה, מותר לו לרחוץ את כל הגוף גם בשבת, והוא שירחץ במים שהוחמו בערב שבת, כאמור, ומכל מקום יזהר שלא יבוא לידי סחיטת השערות."

הילקו"י חלק ד' שבת ד' סי' שכ"ו סע' א' פוסק:
"אסור להתרחץ במים חמים בשבת כל גופו, אפילו אם רוחץ אבר אבר לבדו, ואפילו אם הוחמו מערב שבת. וגם אינו רוחץ את כל גופו, אלא רק את רובו, גם כן אסור, דרוב הגוף נחשב כרוחץ את כל הגוף ואסור. ואפילו אם המים פושרים אין להתרחץ בהם בשבת. ואין הבדל בין אם נכנס לאמבטיה מלאה מים חמים, לבין אם עומד מתחת למקלחת של מים חמים. ואולם מקצת גופו מותר לרחוץ בחמין בשבת."

לעניין חשש סחיטה
פוסק השש"כ בפי"ד:
יא. נוהגים שלא לרחוץ בשבת וביו"ט את כל הגוף אפילו במים קרים אלא רק את חלקי הגוף שאינם מכוסים שערות, ומותר לרחוץ את החלקים האלה במים קרים או אפילו במים פושרים שהופשרו מבעוד יום במידה כזאת שאין מרגישים את חום המים. וכשהוא מצטער, כגון ביום שרב, מותר אף להתקלח במים כאלה כרגיל בימות החול, ומכל מקום יזהר שלא לסחוט את השערות.
יב. אסור לשחות גם בשבת וגם ביו"ט, ונוהגים גם לא להתרחץ בים ובבריכה, ואף מבלי לשחות.
כ. מותר לנגב את הגוף וגם את השערות, אבל אסור לסחוט את השערות שלא בדרך ניגוב."

ילקו"י חלק ד' שבת ד' סי' שכ"ו:
"ג. מותר להתקלח בשבת במים צוננים, ואפילו כל גופו, ובלבד שיזהר שלא יבא לידי סחיטת השער והמגבת. ולפיכך נכון שימתין מעט קודם שיתנגב במגבת, כדי שינטפו המים מעליו, וינגב בנחת. וכן לא יסחוט את המים שבשער הראש והזקן. ואחינו האשכנזים נוהגים שלא להתרחץ בשבת אף במים צוננים שבנהרות, וכיוצא, ובכלל זה נהגו להמנע גם מרחיצה באמבטיה או במקלחת. אולם במקום שיש צער מהחום או מזיעה מרובה, יש להקל גם לאשכנזים להתקלח בשבת במים צוננים, ובלבד שיזהרו מסחיטה בשער ובמגבת.
יא. מעיקר ההלכה מותר להתרחץ בשבת בנהר או בים [כשאינו שוחה], ובלבד שיזהר מלטלטל את המים שעליו בכרמלית. ולכן צריך שינגב גופו כשעולה מהנהר. וטוב שימתין עד שהמים שעליו ינטפו, וגם יתנגב בנחת, כדי שלא יבוא לידי איסור סחיטה. ומכל מקום כבר נהגו ישראל להמנע מרחיצה בים ובנהר בשבת, מחשש לכמה מכשולים."

שימוש בסבון
שש"כ פי"ד:
"טז. אין לרחוץ בסבון, הן בסבון קשה הן בסבון רך, שכן יש בשימוש בסבון משום איסור מוליד, ולעיתים גם יש בו משום איסור ממחק וממרח, אבל מותר להשתמש בסבון נזיל."

ילקו"י חלק ד' שבת ד' סי' שכ"ו:
"יב. יש אומרים שאסור לרחוץ ידיו בסבון בשבת. ויש מתירים וסוברים שאין בזה לא משום ממחק ולא משום ממרח, ולא משום נולד. וכן דעת הרמב"ם. ולכן במקום הצורך, כגון לרופאים או לאחיות המטפלים בחולים, מותר. אבל במקום שאפשר להחמיר, טוב לחוש לסברת החולקים. אולם אין למחות במי שנוהג היתר בדבר אפילו בלא הכרח. ואחינו האשכנזים מחמירים בזה. ועל פנים מותר לרחוץ במי סבון בשבת."

כל טוב