בשביל מה להתפלל, הרי הבורא יודע הכל?

רבי נחמן עצמו מעלה שאלה זו: "למה אנו צריכין לתפילה? ו(הלא) השם יתברך יודע מחשבות?" (ליקוטי מוהר"ן תורה ל"ד), ידע אפוא את צרכי מתוך מחשבותיי וימלא אותם.
אמנם כך חקק ה' בעולמו, שדווקא הדיבור יהיה הכלי שעל האדם להכין על מנת לקבל את השפע (ליקוטי מוהר"ן תורה ל"ד).
יתירה מזו, מחשבותינו, לרוב, אינן בשליטתנו, ולו היה הקדוש ברוך הוא מתייחס לכל מחשבה שלנו, היה מצבנו בכי רע, כי אז עלולות היו להתגשם, חלילה, גם מחשבותינו הרעות.

בחסדו, לימד אותנו ה' לבטא מחשבות בדיבור והורה לנו לבטא דווקא מחשבות חיוביות ודיבורים של דעת.
עוד לימדנו שמה שבחרנו לדבר עליו יחשב כמציאות, הן בתפילה והן בדיבור עם בני אדם, ומה שרק הרהרנו בו אינו משפיע כל כך על המציאות.
באופן כזה מקל עלינו הבורא את הבחירה, שהרי בדיבור קל יותר לשלוט מאשר במחשבה. על ידי בחירתנו החיובית נחסמת השפעתן הקטלנית של מחשבות שליליות, כל עוד אינן מבוטאות בפינו.

כשאנו פונים לה' בתפילה, הן במילים שסידרו לנו חז"ל והן במילותינו אנו, אנו משתמשים, בעצם, בחומרים קדושים מאוד: אותיות, מילים ומשפטים. חומרים אלו הם חומרי הגלם של הבריאה כולה, שכן בדיבור דווקא ברא, כביכול, הקדוש ברוך הוא את עולמו. " ו י א מ ר אלוקים יהי אור, ויהי אור" (בראשית א' ג').
לכן, כאשר אנו מבטאים בפינו צירופי מילים קדושות וחיוביות אנו שותפים לקדוש ברוך הוא בבריאת וחידוש עולמו. רק האדם, נזר הבריאה, קרוי "מדבר". בדברו מול ה' ובתפילתו לפניו, הוא יוצר בפועל כוחות של קדושה, דומים לאלו שיצר ה' בבריאת עולמו. בעזרת ה', שאליו הוא פונה, מתפשטים כוחות אלו בעולם, מפרים ומחיים אותו ואת כל אשר בו, ובוודאי מחיים ומפרים את חייו של המתפלל עצמו.

מטרת התפילה, אם כן, איננה להודיע לבורא מה חסר לי, כי הוא יודע הכול בלאו הכי.
מטרתה היא, בהתאם להוראות שהוא עצמו נתן לנו, ליצור כלים רוחניים לקבלת השפע שהוא רוצה לתת לנו. והוא הוא שהודיע לנו כי מילות תפילותינו הן הן אותן כלים.