ברכה חוזרת על כמה פעמים ששותים בטיול או ביום רגיל

שלום מ,

יש שני עקרונות בהלכה בעניין זה - היסח הדעת וזמן עיכול. כל שלא הסיח דעתו מלשתות, אפילו הייתה שהיה של שעה או יותר בין הלגימות, אינו חייב בברכה נוספת.
מצב של הטיול נראה פשוט יותר, שהרי חייבים להמשיך ולשתות לאורך טיול מבחינת משמעת מים. ועוד, הטיול הוא מעשה מוגדר, עם התחלה וסוף ברורים. על כן בפעם הראשונה שלוקחים לגימה בטיול יש להתכוון שמברכים עבור כל הלגימות שיבואו בטיול עד הארוחה הקרובה. ברכת המזון או ברכה אחרונה על הארוחה מחייבות ברכה חדשה בלגימה הראשונה לאחר הארוחה בהמשך הטיול. יש לנסות גם מבחינת משמעת מים וגם מבחינת זמן העיכול לשתוות לפחות פעם בשעה וחצי.
לגבי "יום רגיל" נראה לי שהמצב יותר מסובך. הפעולות השונות שאנו עושים ביום רגיל אינן מחייבות שתיה כמו טיול, והן גם מביאות להיסח הדעת כאשר אנחנו מתרכזים בהן.
יש אנשים היום שכל בקר לוקחים אתם בקבוק מים מינרליים וקובעים לעצמם נוהג קבוע לשתות כל שעה. במצב זה לדעתי ההלכה תהיה כמו בטיול. מי שלוקח בקבוק כזה אבל שותה במזדמן, למשל שותה רק כשנזכר שמרגיש קצת צמא - לדעתי יש לו לברך שוב על כל שתיה.
חתימה טובה, דוב ברקוביץ