שאלה
א)כתוב בספר של החפץ חיים שיש איסור: "לפני עור לא תתן מכשול" והפירוש של זה הוא שכל אחד עובר על האיסור, גם המקבל וגם המספר נותן מכשול לפני חבירו.
וכתוב שהמקבל, יכול שלא לעבור על לאו זה אם יש חוץ ממנו עוד שומעים ואם הוא בא באמצע שהמספר כבר התחיל לספר למאחרים.
האם כבוד הרב יוכל לומר לי איך זה יכול להיות, כי גם שיש עוד שומעים והשומע שבא באמצע יכול להוכיח אותו ואם הוא לא מוכיח אותו אז הוא עובר על הלאו הזה,
והרי כל מילה זה עבירה וככל שמספר האנשים יותר גדול ככה יש יותר עבירות, אז אם השומע שבא באמצע הוא גם עובר על הלאו הזה כי הוא מחטיא את המספר בזה שעכשיו יש אחד ששומע שזה עוד עבירה וכל מילה שהוא שומע זה עבירה למספר ולמקבל (נראה לי) אז זה לא מסתדר לי שעכשיו הוא לא עובר על הלאו הזה.
אם זה עוזר לרב אז בספר זה לאו ד'
ב)האם מותר לדבר על מישהו לשון הרע שהשומע לא מכיר אותו וגם לא יכיר אותו וגם שלא מזכירים שמות?
לדוגמא שאני מספר על מישהו שפגשתי באילת ואני לא אומר איך קוראים לו ואין סיכוי שהשומע ידע מי זה
ג) מותר לשים ספר על הברכיים שהספר על המכנסיים ולא נוגע ממש בברכיים?
ושהוא נוגע ממש ברגליים?
תודה מראש וסליחה על ריבוי השאלות
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לשואל
אכן, ה"חפץ חיים" בפתיחה בלאוין לאו ד', כתב שיש הבדל בין המספר לשומע. לגבי איסור לש "לפני עיור לא תתן מכשול"
דהיינו:
"המספר עובר בלאו זה בין אם השומעים רבים או מועטים.
ואדרבה, ככל שיתרבו השומעים יתרבה עליו הלאו הזה כי נותן מכשול לפני כמה אנשים"
אך לעומתו:
"המקבל – אם יש בלעדיו שומעים אחרים בשעת מעשה אפשר דאין עובר השומע על לאו זה כי אם על לאוין אחרים…"
אם תדקדק בדבריו תבין, שמי ששומע לשון הרע גם אם זה בפני רבים – שממילא ישמיעו גם אם הוא ילך, ושלא ישמע לו המספר שלא לדבר לשון הרע, הוא בודאי עובר על כמה לאוין שפורטו בפתחיה אך לא על לאו של "לפני עיוור".
כך שזה לא נותן לאדם אפשרות להמשיך לשמוע. ואדרבה, אם השומע הזה – אפילו אם יש איתו אלף שומעים – יכול ומסוגל להשתיק את המספר, בודאי של צוארו חטא זה של מכשול לרבים.
ומה גם שכך או כך הוסיף שם החפץ חיים:
"ועל כל פנים צריך להזהר מחבורות כאלה שלא לישב עמהם"
ומי יתן נזהר במצווה יקרה וחשובה זו שלא לדבר ולא לשמוע לשון הרע, ונזכה מהרה לביאת הגואל אמן.
תוספת:
א. לגבי סיפור שהיה אם שגנב בלי להגיד מי האיש – סיפרת סיפור סתמי ואין בזה לשון הרע השאלה אם היה צורך לספר סיפור כזה.
ב. עקרונית יש לנהוג כבוד גדול בספרי קודש כמבואר בשולחן ערוך יורה דעה רמ"ב:
"חייב אדם לנהוג כבוד גדול בספר תורה … ולא יגלה ערוותו כנגדו, ולא יפשוט רגלו כנגדו ולא יניחנו על ראשו כמשואי"
ואמנם זה לגבי ספר תורה, אך כתב הרמ"א בסעיף ז' שם "ולא יניח אדם ספר תורה על ברכיו ונראה לי דהוא הדין שאר ספרים"
לכן אין להניח ספר קודש על הברכיים.