למה הישיבה אוסרת עלי להסתפר כפי שאני אוהב?

שלום שילה.

אתה בעצם מתאר איך הישיבה רוצה שהתלמיד שלה ייראה, ובניגוד לזה חשוב לך איך אתה תראה. אני מבין מאד ללבך! זה לא קל לחיות בסתירה כזאת, ולהידרש לתביעות שונות של המסגרת, כאשר לנו מתחשק לעשות משהו אחר לגמרי.

כדי שלא תחיה בסתירות כאלה חשוב להבין גם את הצד השני. בכל מסגרת יש קוד אתי מסוים, קוד לבוש ונראות. העובדים בבנק לא מגיעים לעבודה בכפכפים וגופיה, וגם בצבא יש פקודות איך להסתפר. כל זאת כדי שצביון (כלומר סגנון) הישיבה, או כל מוסד שתהיה בו בעתיד, יוכל להישמר. תתאר לך אם כל אחד היה מסתפר איך שהוא רוצה בישיבה, ולובש מה שהוא רוצה - אין לזה סוף. היינו מקבלים מצב שבו אין "קו" שמאפיין אותנו כקבוצה. זה אמנם מגביל, אבל יש לכך חשיבות. יש למשל קבוצות כדורגל בחו"ל, שיוצאות נגד הנוהג המקובל של חלק מהשחקנים להתהדר בתסרוקות "משוגעות" ומשונות (שגם מתחלפות כל כמה שבועות), כיוון שזה מבטא אמירה: "אני הכוכב", ושוחק את הלכידות הקבוצתית. בסוף, קבוצת כדורגל טובה צריכה לשחק כקבוצה, ולא להיות רקע לכוכב אחד, מוצלח ככל שיהיה.

אז אנחנו משתדלים שגם בתוך הכללים של מה שהמסגרת מאפשרת, התספורת תהיה גם צנועה וגם יפה. אני חושב שיש הרבה אפור באמצע, ולא הכל שחור לבן. העיקר להיזהר מתספורות שיש בהם גאווה ומראה חיצוני שזועק: "תראו אותי! אני כאן!". בסופו של דבר אנחנו רוצים להיראות מטופחים ונעימים, אבל לא ללכת "בגבהות לב", כלומר בגאווה טווסית על איך שהגוף שלנו נראה, כי מה שבאמת חשוב זו הענווה והיופי הפנימי. וכולנו מצופים לתת דוגמא אישית בעניין.

מה שכן, אתה בהחלט יכול לנסות לשתף במצב את הר"מ שלך, ולנסות להגיע איתו להסכמה על תספורת שתהיה מספיק קרובה לכללים, אבל גם כזאת שאתה תרגיש נוח ונעים איתה.

בהצלחה!

חן