שאלה
לכב' הרב שלום וברכה,
שאלתי קשה וכבדת משקל אך לא כדי להתריס אלא כדי לזעוק על מצב קיים, על עוול שאולי ניתן להקל על מציאותו הרעה.
ואכן, לי יש נגיעה אישית בדבר.
בידוע שיש דינים ייחודיים בהלכה מה מותר לביה"ד ולציבור לעשות כאשר סרבן גט המעגן עומד בעיגונו וזו הלכה כפסיקת רבותינו , ונועדה למנוע העוול הקשה של סרבנות גט.
ומאידך, לעניין אחר לחלוטין, עוול אחר ידוע ונפוץ, גם ולא במעט במגזר הדתי.
מדוע לא לבחון שיהיה מנגנון הלכתי שיאפשר במקרים של אישה המגישה חדשות לבקרים תלונות שווא על הגרוש שלה ו/או מונעת לשווא קשר (ניכור הורי )בין האב לילדים ללא סיבה?
אציין שהרשויות אוטומטית מקבלות את ההליכים של נשים , וכל תלונת שווא יכולה לגרום להרחקה מיידית ללא בירור, ואף למעצר מיידי , וכן שהרשויות נמנעות מלאכוף על נשים את פסקי דין מוחלטים של בתי המשפט/בתי הדין כולל בענייני הסדרי ראייה וכד'.
לילידם נגרם נזק רב בניתוקם לשווא מאביהם, וכן מהידיעה שהאב נעצר או נאסר עליו לראותם עד לבירור שיכול להיות גם בעוד חצי שנה או יותר.
לאב נגרם נזק כלכלי רב הכולל הוצאות ועורכי דין , אובדן ימי עבודה (והוא גם משלם מזונות) ולפעמים גם נזק תעסוקתי, שמו וכבודו מתבזים בראש כל חוצות (וכך גם סיכוייו להצליח להקים פרק ב'... ), וכאבו הרב שאפילו לפגוש את יוצאי חלציו אין הוא יכול או כי הוא מנוע כי יש תלונת שווא נופסת מני רבות העומדת בבדיקה ועד אז הוא מנוע לשווא, או כי פשוט האם לא מקיימת הסדרי ראייה כי לא מתחשק לה ושום רשות או מערכת לא תכפה עליה.
ודאי שהמצב אינו מאוזן ואינו מוצדק והינו עוול קשה .
אך ברמה ההלכתי מדוע לא לבחון את האפשרות שיהיה ניתן לפרסם את שם האישה ומעלליה ותמונתה כפי שנעשה הדבר בסרבני גט? כאשר הדבר מובהק שהאם מנכרת את הילדים מאביהם לשווא?
הרי אולי הלחץ הזה יועיל במקצת ?
לבתי הדין מגיעים מקרים שביה"ד יודע בוודאות שאלו תלונות שווא, מדוע שלא ידונו הרבנים לפרסם זאת? ידוע להם נזק לילדים, לאב.
וכן מן הסתם שאישה שמגישה תלונות שווא חדשות לבקרים , מועדת גם שתעשה זאת לבעלה השני והשלישי וכד' ומדוע לא נודיע ש"יראה הציבור ויזהר".
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
ישנה חובה גמורה לציית להלכה ולנושאיה הנאמנים לה. זאת ראשית לכל. לעבוד את השם בצורה תמימה ככל הניתן.
אתה צודק שכאשר האשה במצוקה המערכת המשפטית מזדרזת לעמוד לימינה. וכאשר האיש במצוקה לא עומדים כל כך מהר לימינו, ולעיתים קרובות אף מכאיבים לו עוד יותר.
זוהי מציאות, רעה מאד, ששורשה נעוץ במורא הגדול של המערכות מהפמיניזם הרדיקאלי, הדתי והחילוני.
ליוויתי עשרות זוגות בהליכי גירושין, ומה שתארת אכן קיים לפעמים. אם כי ודאי אין זה בא לומר שהאשה לא סובלת, שכן היא סובלת מאד במקרים רבים. ופעמים רבות היא נקיה והגבר אשם ונוהג ברישעות. אלא שבימינו יש החושבים כרפלקס שהסבל מצוי רק בצד הנשי, בעוד הגבר הוא הרוע בהתגלמותו. זו נקודת מבט משוחדת שאינה ישרה ויש להיאבק בה.
לכן עלינו להתחזק. להתחזק בציות להלכה. להתחזק בחמלה על נשים סובלות. להתחזק בחמלה על גברים סובלים. להתחזק במאבק כנגד שיבוש הערכים המשפחתיים. להתחזק בהקשבה לכאב ההדדי. להתחזק בעמידה נגד עושי עוול, בין אם הם גברים ובין אם הן נשים, בצורה חריפה וקוהרנטית.
ככלל, פרסום פרטים על אדם, והחרמתו, הם צעדים חריגים שיש לשמור רק למקרי קצה כמבואר בגמרא וברמב"ם ובשו"ע. וגדולי החכמים היו בורחים מכך. אך כשיש מקרה חריג אזי הדבר מותר על פי בית הדין. גבר כאשה. מהו מקרה חריג? יש לזה כללים הלכתיים. אכן, ראוי להפעיל את הכללים לא רק על צד אחד, אלא בצורה עניינית של מסך הבערות. כלפי מקרה ולא כלפי מגדר.
תלונות שוא הגורמות להוצאת ילדים מאחד הצדדים, הם איסור תורה חמור ויש להעניש על כך את מי ששיקר. יתכן שגם בצורה שהצעת. אם כי פעמים רבות קשה לעמוד על האמת ולוודא מי אכן אינו דובר אמת. וברוב הפעמים, האמת מצויה בין הניצים.
בנוסף, פרסום שמות והחרמה נועדים כיום על מנת להוביל למעשה בפועל. ולא כעונש על העבר. לכן ישנו הבדל עקרוני בין מי שאינו עושה את חובתו, ובין מי שעשה מעשה רע. על הראשון יש תועלת מעשית בפרסום, על השני יש רק ענישה. ולכן לא כל סנקציה יכולה להיות שווה בין שני העניינים השונים הללו שיש בהם יעדים שונים. לשם כך יש בית דין וכללי נידוי וחרם, לשקול מה למי ומתי.
הוצאת ילדים מאביהם וניתוק ממנו בצורה משמעותית, הוא צעד שקורה מהר מדאי כיום במקרים רבים, ואתה צודק שצריך לתקן זאת במקומות מסויימים.
כמה על כולנו לשים לב לצער ולסבל שנגרם בקריעת הזוגיות והמשפחתיות. כמה עלינו לחזק את הקשר הבריא בין איש לאשתו ושניהם לילדיהם. כמה חשוב ללכת לייעוץ זוגי בלי להתבייש כבר כשעולים ניצנים קטנים של שבר. אחרת, אש אוכלתם, וכולם סובלים מאד מאד.
אני מחזק אותך בסבלך וכאבך, ומציע לך לסיים את התהליך הכואב על ידי הקשבה להלכה ונושאיה.
את המאבק העקרוני תשאיר ליום שאחרי הגט (שאותו יש לתת שלא בכפיה מהסוג האסור הלכתית).
הנח לזה כעת. צא לדרך חדשה והתמקד באור שבחייך, ולא בחושך המצוי באחרים (ובך).
בהצלחה