תורה או בין אדם לחברו? ומה המקום של החרדים בעם ישראל?

שלום סתיו.

אני מרגיש שהשאלה הזו כל כך במקום, במיוחד לאור הפרשות האחרונות שקראנו בתורה, אם זה חטא המרגלים והמעפילים והקשר לארץ, תכף נקרא את זה שוב בפרשת דברים וכמובן גם הענין של שלושת השבועות, י"ז בתמוז עד ט' באב – מההיבט החברתי ומההיבט של גלות וגאולה.

זו שאלה שמעסיקה אותנו לא מעט ומתבטא עוד באימרה הידועה 'דרך ארץ קדמה לתורה', אימרה שנוטה לצד מסוים, בדיוק כמו דברים אחרים שלפעמים צריכים לעשות משהו גם אם זה מבייש, אבל לא ניכנס לפרטי הפרטים של זה אלא נתמקד בשאלה שלך.

הסוגריים שהבאת בשאלה הן המפתח לתשובה כי התורה לא מתייחסת לחרדים באופן ישיר כי זה לא היה קיים. אבל, זה לא חידוש בשבילך.

התורה התייחסה למציאות הרצויה ולא לקבוצה המסוימת. זה חלק מההסתכלות על התורה כספר של כללים ועקרונות, דבר שמצוי בכתבי הרמח"ל.

רגע לפני שנתחיל

אני חושב שחשוב לעצור לפני התשובה עצמה ולהסביר משהו כדי להבין את המנטליות שמובילה לשאלה.

כשאדם מרגיש שהוא נמצא במצב הישרדותי הוא פועל בשלושה דרכים:

1. קופא

2. בורח

3. נלחם

זה נכון גם לגבי חברה.

בהקשר הזה, אני מרגיש שהרבה פעמים הציבור החרדי מרגיש שהוא במצב הישרדותי והוא פשוט נלחם. יש כאלה שהם במצב הישרדותי, לפעמים גם יותר מידי זמן, ואז הם לא מודעים בכלל למצב של קיפאון או בריחה.

הענין הוא שאפשר לבחור לראות את זה כבירור ערכים ולא מצב הישרדותי, אבל זה כבר נושא אחר.

הזכרתי את זה כדי שנבין גם מאיפה הדברים באים.

לשאלה

אז מה היחס המרומז? האם זה נכון להילחם על התורה גם אם זה פוגע באנשים ובתושבי הארץ?

בשאלה הזו יש שני חלקים, האחד שמתייחס לאנשים ככלל, והשני שנוגע ליישוב הארץ, אם אני מבין נכון.

צד אחד – ככלל

מצד אחד, הזוהר מלמד אותנו שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם. זה הד.נ.א. של העולם.

מצד שני, אנחנו יודעים שכאשר היה לשון הרע, יחס שלילי, בעם גם בתקופה שהיינו צדיקים, הפסדנו במלחמה. לעומת זאת, כאשר היינו מאוחדים, גם בדורות של רשעים – ניצחנו.

אין פה באמת תשובה ברורה של הקו הברור שבין הערכים המתנגשים הללו.

זה בירור שנעשה כל הזמן.

האם תמיד נדחה עיקרון בגלל שזה יכול לפגוע במישהו?

לא מזמן שמעתי דברים שידידיה מאיר אמר על זה כשהוא התארח אצל משפחה לא דתיה. בהתחלה המחשבה היתה להגיד שהם בדיוק אכלו בדרך ולכן הם לא רעבים ולכן הם לא יאכלו.

למה?

כדי לא לפגוע.

לבסוף הוא בחר להגיד בצורה מכבדת שהם לא יכולים לאכול אצלם כי הם, משפחת מאיר, שומרים כשרות.

ככה. בפשטות.

אפשר למצוא את האיזון אם רוצים, אבל לא תמיד זה אפשרי ואז לפעמים צריך לעמוד על הרגליים האחוריות.

צד שני – יישוב הארץ

האמת, אני מרגיש שפה זה עיקר השאלה.

לפני זה הזכרנו את התנגשות הערכים, שלכאורה אמור להיות אצל כולנו, המאמינים, אותו דבר.

זה לא יהיה חידוש כשאגיד שזה לא כך.

זה לא כך כי זה קשור בהשקפה.

השקפה שהיא יותר גלותית אומרת 'אין לנו שיור רק התורה הזו', כל מה שנותר זה ד' אמות של הלכה וצריך להילחם על כך בכל מחיר כדי לא להפסיד גם אותה. סוג של היאחזות.

בהשקפה הגאולית יש את ההבנה שאנחנו חוזרים לארץ, והחזרה הזו, כפי שמופיע במאמר הדור של הרב קוק זצ"ל, הוא חלק משבירת הכלים שבדור הקודם.

רגע, נסביר מה זה אומר:

שבירת הכלים זה אומר שהכלי לא מספיק גדול בשביל התכולה. במקרה הזה, הביקוש של דור הגאולה הוא למשהו יותר גדול ממה שהיה בגלות אלא שאין כלי שמחזיק את זה, ולכן הכל מתפזר.

מצד אחד דרישה לחזרה לארץ ליישוב הארץ, אך מצד שני פריקת עול תורה.

הרב קוק לא היה בעד נטישת דרך התורה חלילה, אבל ההסתכלות היא הסתכלות כללית על המצב והבנת המגמה.

זה אולי קשור במה שהזכרנו קודם על בירור, לעומת מצב הישרדותי.

ההסתכלויות הללו משפיעות על היחס שבין הקטבים הללו, התורה ופגיעה במיישבי הארץ.

הסתכלות אחרת שקשורה היא האם יש תוכן ברגע שמיישבים את הארץ? האם יש ערך ליישוב הארץ גם אם לא יקיימו את מצוות התורה?

התשובה הגלותית אומרת שלא לעומת התשובה הגאולית שאומרת שכן.

זה בעצם מחשבה שעומדת מאחורי המעשים.

ומה יחס התורה?

כשאני מסתכל בקללות אני רואה שהעונש הכי גדול הוא עזיבת הארץ. זה העונש הכי גדול שמגיע אחרי כל הקללות.

אז לא. אישית לא הייתי פוגע במיישבי הארץ בשביל התורה, לא מתוך זלזול בתורה, אלא כי כשאני חושב על זה עולים בי דברי הנביא ישעיהו (פרק א' – הפטרת שבת חזון), שמדבר על כך שאין ערך לבין אדם למקום כשאין ערך לבין אדם לחברו (אם נתמצת באופן גס במשפט אחד).

מנגד, לא כל 'בין אדם לחברו' ידחה את התורה.

אני מקווה שהתשובה היתה לעזר. כמובן אפשר לשאול ולברר עוד, במיוחד אם רוצים מקורות ממש בשביל לדון בשאלה.

נתנאל

(14)