שאלה
שלום הרב,
ב"ה אני נשואה שבע שנים ויש לי ילדה נהדרת בת 6 ומזה לא מעט זמן שאנו מנסים להיכנס להריון.
כעת שיוהכ"פ מתקרב אני נרגשת להגיע לבית הכנסת ולנצל את הזמן לתפילה, בכיות ורחמים. זה הזמן שאני מרגישה קרובה לה' מתמיד.
העניין הוא כזה:
בדרך כלל בצום גיסתי לא חשה בטוב וזקוקה לעזרה עם ילדיה.
אני תמיד מגיעה לעזור ונאלצת להישאר איתה בבית עד צאת הצום כך שאיני מרגישה את היום הקדוש הזה כי אני נאלצת לשמור על הילדים.
והיום יותר מתמיד אני מרגישה צורך עז לבקש על עצמי רחמים ולזכות השנה בפרי בטן.
ואיני יודעת מה עדיף יותר.. כי לא לעזור לה זה לא יפה ולא ראוי אך מצד שני אני מרגישה שאני מפסידה ממש..
מה הרב חושב ומציע?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
אני מבין שחוץ ממך אין מי שיעזור לה? האם היא נשואה? צריך לדעת שהמצווה לסייע לה מוטלת על בעלה יותר מאשר עלייך. ואולי אפשר להתחלק איתו בעזרה. ומכל מקום אם זה רגיש ויכול לעורר מריבה, זה לא שווה את זה.
אני חושב שכדאי למצוא איזון. אפשר למצות הרבה תפילה ודמעות גם אם לא נמצאים כל היום בבית הכנסת.
את יכולה להספיק זמן מסוים בשחרית (בעיקר תפילת שמונה עשרה) ואולי גם במוסף, ואז לנסות להגיע שוב לשמונה עשרה במנחה או בנעילה, ובשאר הזמן לסייע לגיסתך. 'אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון ליבו לאביו שבשמים'.
ובזכות הזמן שכן תזכי להתפלל ולשפוך ליבך לפני המקום, ובזכות גמילות החסד ובעיקר מידת החסד שבנפשך, תזכי לשפע ברכה בכלל, ובפרט בפרי בטן.
רק מוסיף - אינני יודע כמה זמן אתם כבר מנסים, אבל אם זו תקופה משמעותית, אולי כדאי להתייעץ עם מכון פוע"ה.
שיהיה לך ולכל ביתך גמר חתימה טובה עם כל בית ישראל