שאלה
שלום הרב.
אני בן ....לומד בישיבה. התחתנתי בגיל 19 וחצי כמה חודשים לפני השירות ''ההסדר'' הצבאי שלי. עשיתי שירות שלם כלוחם. חייב לציין שהיה קשה מאוד ושבמחשבה לאחור לא הייתי עושה את זה כי זה יצר מציאות של זוגיות לא יציבה. אני נולדתי למשפחה לא ממש יציבה לא כלכלית ולא נפשית. אימי לוקה בסכיזופרניה ואבי עם בעיות לב. אשתי גדלה במשפחה אוהבת והורים דואגים המצב כלכלי יציב מאוד. ילדה מוכשרת ויפה שתמיד סובבהה חיבקו אותה דאגו ופרגנו לה. במהלך הנישואין תמיד הרגשתי שיש משהו שמאוד מפריע לזוגיות במרחב ביננו. כשאני ניפגע ממשהו ופורש לפניה באיזה צורה שלא תהיה את נפשי היא ממענת מלהתייחס לטענה ומזכירה לי פעמים לפני כך כך זמן שגם אני עשיתי כך או אמרתי ותמיד איכשהו מסובבת אותי עם החכמה שלה ורק כשהגעתי למצב שאני בוכה מצער היא היתה מביאה לי חיבוק ומתנצלת. וזה חוזר חלילה כל ריב כל ויכוח אני לא מצליח להשיג את מרגוע נפשי, הבנה חרטה וקבלה לעתיד מצד אשתי. תמיד מן סוג של בריחה. חשוב לי לציין שאני לעומת זאת אדם מאוד פייסן שבקלות מבקש סליחה.
באיזו שהיא תקופה בצבא שירתתי כטבח זמני והיציאות שלי היו שבוע שבוע ראשון עד ראשון.
היה לאשתי אפשרות להגיע כל שבת, לשבת איתי בתוך יחידה דיור בית או קרוואן שמישהו מהישוב היה מסדר לי (הבסיס היה נימצא בתוך ישוב). אחרי שבוע שלא ניפגשים ויש המון געגועים זה הכי מושלם שבת לבד אני והיא, וגם היא הכי כזאת אוהבת את השבתות. האלה. רק היתה בעיה קטנה. כל פעם מחדש התווכחנו ורבנו על זה שהיא תבוא והיא טענה שהיא לא רוצה להיות מסכנה כזאת שמתארחת בבתים של אחרים. זה תסכל אותי מאוד אז התקשרתי לרב שלי להתייעץ איתו בכללי על התקופה המטלטלת ביננו וסיפרתי לו את זה ועוד כל מיני דברים והוא שאל שאלות ולבסוף הוא אמר בזהירות רבה שהוא חושב שיש לה בעיה שהוא הגדיר את הבעיה כאלו האישיות של אשתי זה אישיות שניבנתה 20 שנה ויצרה לעצמה דמות שאי אפשר ל''הפחית'' ממנה שווי אין מצב בעולם שיחשבו על הדמות הזאת שהיא מסכנה וצריכה להתארח, אין מצב בעולם שהיא תתבונן על ההתנהגות שלה ותגיד טעיתי ואני צריכה לנהוג בצורה אחרת כי הרי אני מוכשרת חכמה יפה וכולם תמיד אוהבים אותי ומתייעצים איתי.
דיברתי על הנושא עם אשתי שאני סובל מזה ושאני חושב שהיא צריכה ללכת לטפל בזה כי אני לא יכול להמשיך ככה. היא כמובן לא קיבלה את זה וטענה שאני חוצפן שאני מגדיר לה מחלות נפש. כרגע המצב הוא שאני ממש רוצה לטפל בזה והיא מכחישה את זה בכל תוקף. אני בחיי זוגיות של רכבת הרים אוהבים עד השמים ורבים מלחמות חורמה וזה מתיש אותי. אני אדם כזה שאם טוב לו אני יכול ליבנות עולם ליצור לחיות ולשמוח ואם רע לו אני מכובה מתוסכל ומופנם. אני רוצה חיי זוגיות תקינים שהצד השני מקבל אותי איך שאני וכשהוא פוגע שידע לתקן. מחילה כבוד הרב על האורך אך לא ראיתי יכולת לקצר. תודה רבה! המון תקווה לישועה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
ראשית, חיבוק אחד גדול מאוד, במסע הגדול של הנישואין שאתם עוברים.
מה שאתה מתאר הוא תהליך שמתרחש באין ספור זוגות. הנישואין הם מסע אל ה"לוא-נודע", והרבה דברים על האישיות מתבררים תוך כדי החיים המשותפים. הדבר מתרחש גם אצל זוגות חילוניים רבים, שחיו ביחד כמה שנים לפני שהתחתנו, ואף על פי כן עוברים את החוויה הזו באופן מתמיד. שכן מסע החיים חושף מתוכנו דברים שלא היו גלויים קודם, אירועים חדשים, משקל של הבית בו צמחנו והמודל אותו ראינו לנגד עינינו, וכדו'.
מדבריך עולה שאכן עתה כל אחד מכם פוגש צדדים חדשים שלא הכיר – הן בתוך עצמו, הן בצד השני, והמציאות הזו מחייבת הרבה עבודה וטיפול. מתוך דבריך ניסיתם לעשות ניתוחים פסיכולוגיים האחד של השני, לשלוח את השני לטיפול, לראות את הבעיה כממוקדת בהתנהגות הצד השני, והתברר לכם כי זה לא פועל ולא מצליח.
אולי אפוא ייטב לכם לפנות לדרך אחרת – משותפת.
לאמור – לעסוק במרחב של הזוגיות שלכם, ולא בעולמו של כל אחד העומד לבדו. לא על ידי ניתוח הדדי של האישיות של בן הזוג, אלא בעבודה משותפת כיצד בונים את השיח ביניכם, את ההחלטות שלכם, את דרכי הדיון וכדו' – ביחד.
למה אפוא שלא תפנו לטיפול זוגי, שעובד על התחום הזה - של המרחב המשותף שלכם ? זה נראה הרבה יותר מתאים מאשר להתדייו בשאלה מה אופיו של כל אחד, ואיזה טיפול הוא צריך. אפשר שמתוך הטיפול הזוגי תלמדו כיצד לפתוח את הלב ולפנות חלל לעולמו של השני, כמו גם ללמוד טכניקות דיבור ופתיחות, ומתוך המעשים יימשכו הלבבות.
ובנתיים ? בנתיים טוב יהיה אם כל אחד מכם יצליח להתבונן על המציאות מתוך נקודת המבט של השני, וינסה להעמיד את עצמו במקומו ובדרך בה הוא רואה את הדברים, וכך אפשר שתתקרבו יותר להבין את החסימות שכל אחד חש, ואולי אף לפתוח אותן. כל זה כעזרה ראשונה.
ואם תרצה עוד לעסוק במה שמתחולל בעולמכם – בשמחה.
כל טוב והרבה אור