קשה לי להאמין בקב"ה בלי הוכחה לקיומו

שלום.

קודם כל: יישר כוח על השאלה! היא מראה רצון להגדלה של רמת האמונה בקב"ה, ובנוסף מסמלת בגרות של אי כוונת דברים כמובן מאליהם.

מקווה שהקב"ה יעזור לנו למצוא יחד תשובה טובה לשאלתך המקסימה.

אנו מתפללים, מקיימים מצוות ועוד, וכל זה לא מעט נראה טוב ויפה (כמו – מצוות "ואהבת לרעך כמוך"). אבל בשביל מי?

התשובות שאנו מקבלים – בשביל הקב"ה, ריבונו של עולם, המוציא ממצרים, נותן התורה, שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם בזמן הזה (=עוזר תמיד)... ועוד נקודה חשובה – בזכותו נשמתנו נעשית טהורה כל יום מחדש.

מעולה! אבל בתכל'ס – לא נראה שקיימת לו הוכחה! איך אפשר להאמין בדבר חסר הוכחה?

ברשותך, נתחיל מהבהרת מושג "הוכחה" והבהרת המושג "אמונה" בעזרת דוגמה:

הוכחה – אנו רואים בכביש לידנו צד של מכונית בצבע אדום. אנו לא צריכים הוכחה שהצד הזה אדום כי הוא מולנו.

אמונה – אנו רואים רק צד אחד של המכונית שהוא אדום. אבל אין לנו הוכחה שגם הצד השני של המכונית גם הוא בצבע אדום. אנחנו רק מאמינים כך. (אפילו אם יספרו לנו – נצטרך להאמין). וגם, אם נבדוק את הצד השני ונראה שהוא אדום, נצטרך להאמין שהצד הקודם לא החליף צבע כשהלכנו.

בקיצור: אמונה לא קל להוכיח, כי "אמונה" ו"הוכחה" הם מושגים נפרדים. אם מוכיחים אמונה – היא כבר לא אמונה. משפט כזה יכול להרתיע, ומצד שני – הוא יכול גם לקדם!

מרתיע: אנו מאמינים שהמכונית האדומה בטוחה, שאין בה פנצ'ר ושהיא לא ממולכדת, כי בדקנו לפני דקה. ובכלל, ללא אמונה, לא היינו יכולים לצאת מהבית אל המכונית, כי אולי יפגע בנו ברק (אפילו ביום שמש). זה ממש מקרקע.

מקדם: כשאנו מאמינים בזה (דרך התת מודע) – אפשר לנסוע בכיף. יש אמונה שלא ישתנו פתאום מערכות הטבע – וזה מרגיע אותנו. ועוד...

אנו מאמינים באחרים, בחברים ובמשפחה ושקיים טוב בכל אדם (שלא כל אחד הוא רוצח שיר בפוטנציאל). אחת הדוגמאות החשובות היא שאנחנו מאמינים בעצמנו וביכולות שלנו, ללא ידיעה ברורה להצלחה בכל דבר שנעשה. בעזרת אמונה אפשר להתקדם. האמונה מניפה ועוזרת לנו!

אבל ישנה הוכחה שהיא גם אמונה – האמונה בקב"ה. איננו יכולים "לדעת" את הקב"ה במוחנו שקטן יחסית לקב"ה, עד שהרמב"ם אומר "לו ידעתיו – הייתיו (הייתי הוא)".

הנביאים שהקב"ה בישר את דבריו אלינו, ניבאו נבואות שאת חלקם אפשר לראות בימינו: המדינה היהודית בארץ ישראל בה אנו חיים כבר 71 שנים אחרי גלות ארוכה. הארץ מפריחה ונותנת פירות (דבר שלא היה כ100 שנה). ויושבים זקנים וזקנות ברחבות ירושלים ואיש משענתו בידו מרב ימים (ממנוחה), ורחבות העיר מלאים ילדים וילדות שמשחקים.

לסיכום:

"אמונה" ו"הוכחה" הם מושגים נפרדים. אם מוכיחים אמונה – היא כבר לא אמונה

בלי אמונה לא ניתן לחיות (שמא...). מצד שני – אמונה היא דבר שגורם לנו להתקדם (אמונה באחרים ובעצמנו).

איננו יכולים "לדעת" את הקב"ה במוחנו שקטן יחסית לקב"ה, עד שהרמב"ם אומר "לו ידעתיו – הייתיו (הייתי הוא)".

האמונות הניתנות להוכחה של הקב"ה הם קיום הנבואות של ימות המשיח.

מה אפשר לעשות כדי להקל את הקושי? אני ממליץ על דרך של לימוד ועשייה.

לימוד, רק דבר אחד לאט ובקצב שלך:

הספר "עיין ערך יהדות" של הרב חגי לונדין, מסביר באופן נפלא ובהיר את המושגים ביהדות.

את הספר "היי הרב" – הרב יוני לביא. שזה ספר שאלות-תשובות הכתוב באותו הסגנון.

ואת הספר "איך לבנות חיים חברותא במסילת ישרים" עם הדר גולדין הי"ד.

עשייה: תמשיכי לחפש איפה את יכולה למצוא את טוב הקב"ה בקרוב אלייך ובעצמך. מה הכוונה?

להביט סביב. לנסות מצד אחד לראות היכן הקב"ה "מתקשר" אלייך בעולם (דרך תפילת 18 ניתן לחפש, כמו "רופא חולים").

למצוא נקודות אור אצל אנשים ולסייע לאנשים צריכים סיוע. והעיקר - להיות עצמך נקודת אור בה הקב"ה "ייראה" דרכך!

מקווה שעזרתי ושהיה ברור. עלי והצליחי!

דורון