שאלה
בעלי מתקשה לקום בבוקר. מדובר באיש כבן 30 שהקימה אצלו היא דבר שקשה לו מאוד. אותי זה מוציא מאוד מתוסכלת שהוא לא קם יחד איתי ולא עוזר בלארגן את הילדים למסגרות. מיותר לציין שכשאני מעירה אותו זה עוד יותר גורם לי לתסכול שאני רואה אותו אחרי חצי שעה באותו מצב שנשאר לישון. יוצא מצב שהילד הולך לבית ספר ורואה את אבא ישן. הדוגמא האישית שמקבל מאבא לא טובה לדעתי. מה גם שהילדים רואים אותי כעוסה בבוקר ועצבנית וזה הכל נובע מכך שאני עושה הכל לבד. ועד שהוא קם הוא מתארגן באטיות. משך זמן ההתארגנות שלו זה שעה וחצי. השאלה שלי היא האם אני אמורה להראות לו כעס על כך שלא קם או להרפות מזה?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
שלמה המלך (קהלת ) אמר: "אל תבהל ברוחך לכעוס, כי כעס בחיק כסילים ינוח". הכעס היא מדה שהקב"ה מרחיקה מהאדם החכם. על כן בודאי שאין לכעוס, הדבר לא מועיל לילדים ולא לבני המשפחה, ואין בו תועלת כלל. אמנם הערה שהערת על קושי הקימה של אישך, יש לחלק אותו לשני מקרים. א. בעיות גופניות. יש אנשים שיש להם בטבע היצירה את התכונה של עיפות וקושי במעבר ממצב למצב. ב. בעיה רוחנית. יש אנשים שמבחינה פסיכולוגית קשה להם במעברים. על כן הנושא שווה שיחה מעמיקה לבחון מה יסוד הבעיה בנושא, ומהי הדרך לטפל, יש לכך היום גם אמצעים טיפוליים, ולא צריך להתבייש להשתמש בהם.
הכעס לא פותר את הבעיה, אבל שיחה רצינית עם הכנה טובה, (לברר שמות מטפלים, סגנונות טפול וכדו'), יכולה לעזור כשהיא מגיעה מתוך רצון לפתור את הבעיה, וכמים הפנים לפנים, ולמרות שמאד קשה להיות בדרגה זו, ובייחוד שכנראה כבר הערת על כך והדברים לא התקבלו, בכו"א נראה שכדאי לטפל בכך מתוך שמחה.
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ