שאל את הרב

קורונה - איך נתמודד עם מציאות לא רצויה?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 27/10/20 09:50 ט בחשון התשפא

שאלה

שלום!

אני לא יודעת איך לתאר את התחושה הזאת אבל הרגשתי אותה גם בסגר הראשון. זאת לא תחושה תמידית, היא באה מידי פעם אבל כשהיא באה היא באה חזק ולא נותנת לי מנוח.

אני מוצאת את עצמי בוכה מסיבות שאפילו אני לא יודעת להגיד. אני בשנה האחרונה של הלימודים, שנה שדמיינתי אותה אחרת לגמרי, שנה שבה אני נהנית עם החברות שלי, צוחקת איתן בכיתה, לומדת בחברה כיפית ולא בזום שזה עוד אחד הדברים שמדכאים אותי.

בחופש סוכות הרגשתי אחרת אבל עכשיו, ההרגשה של ללמוד ככה בלי חברה מסוימת מזעזעת אותי. אני חושבת שהחברה זה הדבר שהכי חסר לי ואני לא יודעת במה למלא את החלל. יש את הווצאפ אבל זה לא אותו הדבר, ואני גם מתמקדת בעצמי ובכישרונות שלי אבל כמה כבר אפשר??

אני יודעת שאין לדבר הזה איזה פתרון מוצק אבל אולי כתבתי את זה רק כדי לפרוק ואני מנסה כבר במשך כל הקורונה למלא את הראש שלי בהכל לטובה אבל כבר נמאס לי.

תודה!

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שואלת יקרה.

את מספרת שאת נמצאת בשנה האחרונה בתיכון, כיתה יב'. היו לך ציפיות מהשנה הזו, כפי שבוודאי היו לרבים ורבות.. שנה אחרונה בתיכון, לומדים בכיף עם החברות בכיתה, לקראת התחלות חדשות... ופתאום, נופלת עלינו הקורונה הזו, ובמקום לקחת חלק בפעילויות חברתיות, ללמוד כשגרה ולקיים חיים חברתיים מלאים, את מוצאת את עצמך סגורה בבית, מול המחשב... אין ספק שהדבר הזה מעלה תחושות של אכזבה, תסכול, פספוס... שהרי השנה הזו – השנה האחרונה של התיכון - לא תחזור על עצמה..

התחושות האלו מובנות מאוד. פעמים רבות יש לנו ציפיות מסוימות, אבל המציאות בלתי צפויה, ולא תמיד יש לנו שליטה על מה שקורה. ופה עולה השאלה, איך מתמודדים מול מציאות לא רצויה?

קודם כל, מותר לכעוס, להיות עצובים, לבכות. אפילו חשוב להוציא את הרגשות האלו, לשתף מישהו (חברה, אחות, או אדם קרוב אחר). לא לשמור את התסכול בבטן. כי באמת, המציאות כרגע דיי מבאסת! ומותר לנו לכעוס.

אחרי שהוצאנו את הרגשות השליליים, הצעד הבא הוא לנסות לראות את הטוב שבמצב. אין מצב שאין בו טוב, גם כשאנחנו סגורים בבית.. למשל, אפשר לנצל את הזמן להתקרב למשפחה הגרעינית – הורים, אחים\יות. לדבר בטלפון עם סבא וסבתא. אפשר לנצל את הזמן לעשות דברים שבדרך כלל את לא מגיעה אליהם – לסדר כל מיני דברים בחדר שלך, ללמוד דברים שמעניינים אותך (באופן מקוון), לפתח תחביבים. יש הרבה אופציות במסגרת הזום, ונכון שזה לא כמו ללכת ולצאת ולפגוש אנשים, אבל זה מה שיש לנו כרגע – אז ננסה לעשות מה שאפשר!

אפשר גם לשמור על קשר עם חברות דרך הטלפון\זום, לשתף בקושי ולשמור על חיי חברה כלשהם. אפשר גם לצאת להליכה יחד עם חברה, במסגרת המותר.

נקודה נוספת – התקופה הזו מאלצת הרבה מאתנו להסתכל פנימה, אל תוך עצמנו, בלי הסחות דעת שקיימות בדרך כלל. זה לא תמיד קל, אבל זו הזדמנות להתחבר אל עצמנו ולהכיר את עצמנו יותר טוב, וללמוד ליהנות גם בחברתנו.

בתוך הקושי לא תמיד מצליחים לראות את האור, אבל כיהודים מאמינים אנחנו מאמינים שהכל לטובה, ושגם מהקושי הזה נצמח ונתפתח.

טוב שכתבת ופרקת את הקושי, המצב הנוכחי אכן לא פשוט להרבה אנשים, ובצדק. בואי ננסה להוציא ממנו את המיטב ולצאת מחוזקים!

בהצלחה.

רעות

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות