שאלה
לכבוד הרב,
הרבה זמן זה יושב לי על הלב. ולא ידעתי למי לפנות. מוזר לי לפנות לרב שאני לא מכירה.בארך בגיל 16 עברתי שנה ממש קשה, שמישו קשר אותי לרב. לא רק רב , יותר כמו מלאך. הוא הציל אותי ממש , הוא הסיבה שאני כרגע נמצאת בעולם הזה. יצא לנו ממש להתקשר והוא לעולם לא שפט אותי, תמיד קבל אותי איך שאני ותמיד היה שם בשבילי. ולפני שנה הוא נפטר , ומאז אני מרגישה שאני מחזיקה את כל השאלות שלי לגבי דת ולגבי אלוקים לעצמי. וזה קשה. אני פשוט מפחדת , כי הוא ידע עלי הכל והוא הבין אותי תמיד, תמיד ידע מה הרגשתי ומה להגיד לי וכנראה שהחזקתי את כל השאלות שלי מפחד שלא יבינו אותי או בגלל שהתשובה לא תהיה ממנו, ואני יודעת שהוא כן היה רוצה שאני לא יעצור את עצמי ובשביל זה אני פה כרגע.
אני מצטערת אם זה טיפה ארוך אני פשוט רוצה להסביר את זה שתבין יותר. אני היתי במערכת יחסים 4 שנים. אני עולה חדשה מארצות הברית, אז אני עברתי לארץ כדאי להיות איתו. דמיינתי הכל איתו , חתונה , משפחה , ילדים. תמיד ידעתי שיש פער דתי בינינו. אני שומרת שבת וכשרות ומאוד מאוד מאמינה. אני מתפללת כל יום גם מסידור וגם במילים שלי , זה מאוד קרוב ללב שלי. והוא לא . אני יכולה להגיד שהוא לא שומר כלום. אבל הוא כן מכבד אותי. לקח לי מלא זמן לחשוב על זה וללכת קדימה ואחורה בהחלטות שלי. והתפללתי כל יום בשביל כיוון , שיתן לי סימן האם זה זה או לא.
לפני חודש נפרדנו ותמיד ציפיתי שזה ירגיש כמו הסוף של העולם. ואני חייבת להגיד שאני דווקה מרגישה ממש בסדר. ובצורה שזה קרה אני יודעת שה׳ היה איתי. הוא ענה לי על כל התפילות , חיכיתי וחיכיתי ובסוף זה הגיע.
עכשיו אחרי כל הזמן הזה אני שוב חוזרת לתפילות של זיווג , והזיווג הנכון. שזה קצת מוזר לי , לחזור להיות לבד זה כזה מרגיש כמו להתחיל מחדש אבל גם עם עצמי. אבל אני מאמינה שזה היה לטובה אז אני חייבת להיות חזקה.
החודש הזה הרגיש לי ממש ממש ארוך. ויצא לי כבר להכיר כמה בחורים אחרים. נפשית אני לא כרגע מוכנה להתחיל מערכת יחסים. אבל כן יצא לי להכיר אותם. אני מרגישה הכי מבולבלת שאי פעם הרגשתי. מרגיש כאילו כל מי שנכנס לחיי הם באמת אנשים טובים ומדהימים אבל לא ברמת דת שלי. ואני מתפללת בדיוק בשביל זה כי חוויתי את ההפך 4 שנים ואני יודעת שזה לא זה . אני ניסיתי להאמין שאפשר להסתדר אבל אני לא יכולה להאמין בזה. שהילדים שלי יראו אותי שומרת שבת אבל אבא בסלון בפלפאון. קשה לי לקבל את זה. אז הבטחתי לעצמי שלא יצא אם אף בחור עד שאני ידע במה הוא מאמין ומה הוא מחפש. הבעיה היא איך שואלים שאלה כזאת כבדה מהיום הראשון? ואם לא עושים את זה בהתחלה אז יש את הסיכון שוב להתאהב ואז להיפגע.
אם מישו מבטיח לי שהוא מוכן לגדול בדת איך אני יכולה לבטוח בו? איך לוקחים סיכון כזה ?
אני מרגישה שה׳ מבחין אותי. ואני לא בטוחה למה, אבל אני גם יודעת שהוא לא יתן לי מבחן שאני לא יכולה להתגבר עליו.
אבל זה מבלבל וזה קשה. הכרתי מישו מדהים, ועמדתי בהבטחה שלי לעצמי, אחרי שבועיים שאלתי אותו מה הוא מחפש לעתיד ובמה הוא מאמין. התשובה שלו היתה מאוד שונה מהבחור שיצאתי איתו 4 שנים.
הוא אמר לי שהוא לא שומר , אבל שהוא כן פתוח לגדל משפחה שומרת , ושהוא תמיד יכבד את מה שאני שומרת, אבל הוא לעצמו לא יודע אם ישמור לכל החיים. אפשר פה ושם. אני כל כך מכבדת את האמת שהוא אמר לי, אבל זה שובר לי את הלב. האם אפשר לגדל משפחה שומרת ומאמינה אם שתי ההורים בדף אחר ?
ואם לא אז למה ה׳ שולח לי רק בחורים כאילו. איך אני יכולה להיות בטוחה שאולי דרכי דווקה הוא יתאהב בדת ויחזור בתשובה. איך אני יודעת שאני לא הולכת ואומרת לא למישו שכן דווקה יכל להיות הזיווג שלי.
אני מתפללת כל יום, שישלח לי את הזיווג הנכון. המערכת האחרונה שלי של הכמה שנים ממש שברה אותי וזה היה פרק ממש קשה בחיים שלי לקום וללכת בגלל דת. ולבחור את הדת ולא אותו זה היה המבחן הכי גדול שלי. ושוב אני מרגישה שזה קורה לי, למרות עכשיו אני כן יודעת מההתחלה מה הוא מחפש. אבל למה הוא בכלל שולח אותם לחיים שלי?
שוב הרב, אני מצטערת שזה ארוך. אני פשוט באיבוד ואני לא יודעת למי ללכת. הלכתי לרב שלי אם כל דבר שהיה לי בחיים ומאז שהוא לא פה יותר ממש קשה לי להתחבר ולהתפתח שוב למישו אחר שכן יכול לענות לי על השאלות.
שבת שלום,
ש.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אסור לבנות קשר על הבטחה ובטח לא על אשליה.
צריך להתייחס למציאות כפי שהיא עכשיו. בן הזוג הנוכחי אומר דברים הגונים וברורים ואת צריכה לקבל אותם כפי שהם. אתו תהיה לך משפחה חצי חילונית. זו המציאות ואת צריכה לראות אותה נכוחה לנגד עיניך.
אפשר לבנות זוגיות יפה, רגישה ומתחשבת גם עם שותף חילוני (חשוב מאוד שהוא יהיה מודע לדרישות של טהרת המשפחה - לעיתים יש תקופות קשות - וודאי למי שלא מאמין בכך).
יש זוגות 'מעורבים', הם חיים באושר זוגי, אבל חינוך הילדים לא ברור. יש בבית דוגמה של חיים חילוניים ודתיים וזה משפיע (למרות שגם בבית דתי ושומר מצוות לא תמיד כל הילדים נשארים דתיים...).
אם את רוצה משפחה דתית, בית שיש בו אוירה של תורה, ילדים שהולכים עם אבא לבית הכנסת, סעודת שבת עם קידוש, דבר תורה, זמירות שבת, אם כל זה מהותי עבורך, אז אל תוותרי, תחפשי בן זוג שומר מצוות כהלכה.
כשתהיה לך החלטה ברורה וחד משמעית שזה מה שאת רוצה, ממילא תפגשי רק עם בחורים דתיים.
את כותב: "הבטחתי לעצמי שלא יצא אם אף בחור עד שאני ידע במה הוא מאמין ומה הוא מחפש".
בהמשך את שואלת: "הבעיה היא איך שואלים שאלה כזאת כבדה מהיום הראשון?"
ומעירה: "אם לא עושים את זה בהתחלה אז יש את הסיכון שוב להתאהב ואז להיפגע".
התשובה היא פשוטה ביותר. תורת ישראל ומסורת ישראל מכוונות את המאמין להופיע בדרך שתעיד על דרכו כלפי חוץ. אין שום קושי לזהות ממבט ראשון בחור דתי. הוא חובש כיפה ולובש ציצית. אין שום בעיה לזהות את דרכו לפי המראה החיצוני שלו.
בהצלחה!