שאלה
שלום, אני בת 20
לאחרונה הנושא של יחסים אינטימים מאוד מעסיק אותי .
משום מה הנושא ממש מעיק עלי ויושב עלי.יש לי פחד מהמחשבה על זה, לא בקשר אליי, זה מאוד רחוק ממני, אלא בעיקר מזה שההורים שלי...
אני לא מצליחה כ"כ לפתוח ולהבין מה מפחיד אותי, או למה המחשבה על זה גורמת לי להיסטריה אבל זה פשוט משתק אותי. מפחיד אותי ומעסיק כל הזמן .
המחשבה על זה ממש גורמת לי לחוסר שינה בלילות, לא לרצות לישון בבית... אפילו לאחרונה עברתי לישון בחדר יותר רחוק מהחדר שלהם.
אני גדולה בבית, ואין על זה בכלל שיח בבית. אפילו מרגיש לי שההורים בכלל לא הבינו שאני גדולה ומבינה דברים, סיטואציות ומצבים. אבל אני לא מצליחה לחשוב על אפשרות בכלל של לפתוח את זה איתם. גם לפעמים המחשבה שאחים שלי הקטנים יבינו דברים הורסת אותי עוד יותר.
אני לא יודעת איך להתמודד עם כל המחשבות ועם הפחד הזה וזה יוצר בי התנהגויות שונות כלפי ההורים.
אשמח לרעיונות מחשבות או טיפים איך להתמודד עם המצב.תודה והערכה גדולה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך.
אני יכולה להבין את ההתעסקות סביב הנושא, ואני בהחלט יכולה להבין את חוסר הנוחות שלך
אני אנסה לפתוח את הנושא ואני מקווה שזה יוכל לעשות לך קצת סדר במחשבות שיתן לך מנוח.
נתחיל מהמובן מאליו, יחסים אינטימיים בין בני זוג הם דבר טוב ורצוי שבא להביע אהבה וקרבה בין בני זוג.
מוזר לנו אולי לחשוב על ההורים שלנו בהקשר הזה, אבל צריך להבין שאין בזה שום דבר פסול אלא, להיפך, דבר שמראה על קירבה ואהבה ביניהם גם אחרי כל כך הרבה שנים של נישואים.
יותר מזה, אם נלך לחלק הטכני, הרי כולנו תוצר של אותם יחסים אינטימיים בין ההורים שלנו. והעולם לא היה יכול להמשיך להתקיים ללא אותם מעשים. וללא טותה תשוקה שיש בין בני זוג שמביאים אותם לכדי מעשה.
אז ממה נובע הפחד או המחשבות השליליות שלנו?
ההתייחסות שאנחנו מכירים מהעולם לגבי יחסים אינטימיים היא לרוב של זילות, של מעשה רגעי ולפעמים אפילו "חייתי".
בסרטים אנחנו רואים שני אנשים שהכירו באיזה מקום, ותוך כמה דקות אנחנו נמצאים איתם עמוק בתוך המיטה כשהם מממשים את אותו יצר (כי בהחלט אי אפשר לומר שזה מעשה שנובע מאהבה) וכל מה שנשאר לנו בחוויה האישית שלנו שזה מעשה "אסור" או מעשה "זול".
אבל האמת היא שזה ממש לא ככה.
גם ההלכה רואה ביחסים האינטימיים בין בני זוג דבר מבורך, ואני לא אכנס לכל הפרטים ההלכתיים שאני חושבת שפחות רלוונטיים למי שאינו נשוי (כל דבר בזמן שלו), אבל כן אומר שאחת מחובות הבעל כלפי אשתו היא עונתה (יחד עם שארה וכסותה).
כלומר, בכתובה מתחייב הבעל כלפי אשתו לדאוג לעונתה. כלומר, לקיים איתה יחסים אינטימיים. ההלכה רואה בכך בהחלט מצווה חשובה מתוך הידיעה כי זה דבר טבעי ורצוי בין בני זוג ודרך כך אנחנו גם דואגים להמשך קיומו של העולם והבאת דור המשך.
כאשר קיום היחסים באים בין בני זוג, בצורה הראויה להם, הרי שיש בהם הרבה קדושה וטהרה, והם בדיוק ההיפך מאותו יצר שאינו ניתן לריסון ושליטה שאנחנו רואים בסרטים
אני חושבת ששינוי ההסתכלות על כל הסיטואציה, אמורה לעזור גם למחשבות ולרגשות שמתעוררים אצלך על הנושא והמעשים המתלווים אליו.
בקשר להורים שלך, אני חושבת שאת צריכה לשמוח שאחרי כל כך הרבה שנים ביחד, עדין יש בהם "אש" של אהבה שבוערת והם מביאים אותה לידי ביטוי.
כמי שבעתיד תרצה בע"ה להתחתן ולהקים משפחה משלה, את יכולה ללמוד מהאהבה של ההורים שלך ואיך לדאוג שהיא תרבה ותפרח גם אחרי הרבה שנים יחד.
מקווה שעזרתי
סיון.