שאל את הרב

איך להתמודד עם חרדה בגיל 16?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 02/08/20 20:57 יב באב התשפ

שאלה

שלום!

תמיד הייתי ילדה חרדתית למשפחה שלי. חשבתי שזה יעבור עם הזמן אך אני רואה שזה מתעצם ואני כל היום שקועה במחשבות על מה שיכול להיות וכו'.. אני מרגישה שזה מאוד מקשה עליי בחיי היומיום. יותר מהרגיל. בכל מקום שיש שמחה אני לא מצליחה לשמוח כי אני מלאת פחדים ורעיונות שלא עוזרים לי בכלום ורק מפריעים לי.

(למשל- אני לא מסוגלת לצאת שבת מהבית כי יכול להיות שיקרה להם משהו ואני לא יהיה, או שעדיף שאני יהיה איתם וגם לי יקרה משהו. אני גם חייבת קשר טלפוני במיוחד עם אבא שלי (כי הוא נוסע רחוק לעבודה) ואם הוא לא עונה אז אני ממש מפחדת ומכניסה לי דברים). זה כבר מאוד קשה לי לחיות ככה ואני מתביישת לשתף קרובים אלי. יש לכם טיפים שיעזרו לי לצאת מהמצב הזה? אני ממש אשמח!

תודה

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

שואלת יקרה שלום.

אני מאוד שמח שפנית אלינו. נראה שאת מתמודדת עם תחושות ומחשבות שהן באמת לא נעימות. טוב מאוד שאת מודעת למה שקורה ולמצב שהיית רוצה להגיע אליו. טוב אפילו יותר שיש לך את התושיה לפנות לקבל עצה. כל הכבוד לך.

למה שאת מתארת יש שם. קוראים לזה חרדה. והאמת היא שזה לא דבר נדיר כל כך. כל אדם שלישי יסבול בשלב כלשהו בחייו מחרדה כלשהי. אצל רובם הגדול זה יהיה בתקופת ההתבגרות. אז זה נורמלי לגמרי. מה שעוד יותר מרגיע, זה שזה גם משהו שאפשר לפתור אותו. רוב האנשים, עם העזרה הנכונה והמוכנות להשתנות, מצליחים להתגבר על החרדה שלהם ולחזור לחיות חיים רגועים ושלווים.

בואי נתחיל במה שעובר עלייך. הרבה פעמים חרדה מתחילה בגלל סוג של מעגל קסמים. בהתחלה יש איזה חשש ממשהו שעלול לקרות. קורה לכולם. אבל אז הראש שלנו עולה עם איזשהו רעיון לאיך לפתור את החשש הזה, שבדרך כלל הוא לא כל כך נצרך ולא כל כך עוזר (בדוגמאות שאת מתארת – להיות קרוב לאדם שאנחנו חוששים לו). בגלל שלא נעים בכלל להישאר עם החשש הזה בבטן, אנחנו זורמים עם הרעיון של הראש שלנו... ואז - באופן פלאי - זה עובד! מכיוון שהחשש לא היה ממשהו ממשי, אז כשאנחנו זורמים עם הרעיון של הראש שלנו אנחנו מופתעים לגלות שזה באמת "עזר". נשארנו עם אחינו הקטן ובאמת שום דבר לא קרה. זה משכנע את הראש שלנו שזו ההתנהלות הנכונה, ובפעם הבאה שיעלה איזשהו חשש קטן הוא ידרוש ביתר תוקף שנישאר הכי צמודים שרק אפשר לאח הקטן שלנו. כמובן שגם הפעם השיטה הבדוקה תעבוד, והמוח הולך וצובר ביטחון שזו הדרך היחידה להגן עליו. ועל כל אדם אחר שיקר לנו.

לא תמיד זה קל, אבל הדרך הכי יעילה לפתור את הפלונטר הזה היא להוכיח לראש שלנו שיהיה בסדר גם בלי מה שאנחנו רגילים לעשות. פעם ראשונה הוא עוד יכול לחשוב שזה מקרה. פעם שניה זה עוד יכול להיות צירוף מקרים. אבל אחרי מספיק פעמים שבהם (במאמצים גדולים ועם הרבה עזרה) הצלחנו שלא להיות עם המשפחה ואפילו לא להתקשר אליהם, המוח פשוט ישתכנע שהם יהיו בסדר גמור גם בלעדינו. יש כאלה שעושים את זה לאט לאט – קודם כל נשארים בחדר ליד, אחר כך בבית ליד, אחר כך, אצל הסבתא שגרה קרוב עם טלפון, ואז בלי, עד שמתגברים על החרדה. יש אחרים שעושים את זה בבום וגמרנו. גם אלה וגם אלה לפעמים יכולים לעשות את התהליך הזה לבד, ולפעמים צריכים עזרה ממישהו שמכיר את התהליך הזה טוב וכבר עבר אותו הרבה פעמים עם הרבה נערים.

אם את מרגישה שאת באופן אישי היית רוצה ליווי בתהליך הזה, כדאי לך לפנות ליועצת בבית הספר שלך, להורים, למורה, או לכל דמות אחרת שאת מעריכה וסומכת עליה. היא תוכל לעזור לך או להפנות אותך למישהו שיעזור. למרות המבוכה, כדאי לך להתגבר ולנסות.

בכל מקרה, גם לפני וגם תוך כדי שאת פותרת את המעגל הזה, יש כמה טיפים שיכולים להפחית מאוד את החרדה מהחיים שלך. נסי אותם:

1. פעילות גופנית. אני יודע, לא כולן בגיל שלך עושות פעילות גופנית. ויכול להיות שאת ממש לא אוהבת את זה (אם כן – זכית ותשמרי על זה ככה) אבל אין הרגשה נפלאה יותר מאשר מקלחת של אחרי ריצה (או הליכה מהירה, או שחייה, או אופניים, או חדר כושר. זה לא באמת משנה מה). והיכולת של כושר להפחית חרדה הוכחה גם בניסיון החיים של כל מי שעושה כושר, וגם באינספור מחקרים. תוכלי גם להזמין חברות להליכה ואז הרווחת שני דברים טובים במעשה אחד.

2. תחפשי תחביבים ופעילויות מהנות. זה יכול להיות המון דברים, תלוי מה את אוהבת - מוסיקה, אמנות, תיאטרון, ריקודים, קריאה / כתיבה, שחמט, תנועת נוער, יציאות עם חברות, וכמובן התנדבות למען הקהילה. ההתעסקות במשהו מהנה שעושה לך טוב מסיט את הראש שלך מהתמקדות במה שמפחיד ומעביר אותו לאט לאט להתמקד במה שכיף.

3. תישני טוב. הוכח בצורה מאוד ברורה שאנשים שלא ישנים טוב הופכים לחרדתיים יותר. כשאני אומר לישון טוב אני מתכוון לישון כמה שמתבגר צריך לישון – 8-9 שעות. מבוגרים זקוקים לפחות שעות. אז אם ההורים שלך אומרים שזה יותר מידי, תסבירי להם את זה. בדור שלנו קשה מאוד לישון כמו שצריך. יש שיעורי בית, ואז החברות רוצות לדבר, ואז המשפחה, ואז עד שהולכים לישון כבר מאוחר וצריך לקום למחרת כבר ללימודים. אבל אין ברירה. תארגני את הלו"ז שלך בצורה כזו שזה יסתדר. תקבעי שעה שבה את הולכת לישון ושעה שאת קמה, ותעשי את זה בלי מסכים דולקים בחדר.

4. יש טכניקה די מגניבה שיכולה לעזור מאוד להפחית חרדה. זו טכניקה להקשבה לגוף ולרגש שלנו, שעוזרת מאוד מאוד לחזור לעצמנו, ולהיות מסוגלים לחיות עם מה שיש לנו בנפש בשלווה ורוגע. אני מדבר על מה שקוראים לו היום "קשיבות" (או mindfulness באנגלית). השיטה הזו מאוד מומלצת לכולם בדור שלנו, ובייחוד למי שמתמודד עם חרדה. את יכולה למצוא עליה הנחיות בפודקאסט של כאן - "נעים מאוד, מיינדפולנס" (https://open.spotify.com/episode/0cJ36oYJDl54PDvi8SU2mO?si=MWu8ucKZQQmG-vIRxecspQ), או אם את מסתדרת עם אנגלית- באפליקציהheadspace (חינמית בשלבים הראשונים, ואת לא צריכה יותר מזה). לי זה עשה פלאים בנפש.

אל תדחי את היישום של הדברים האלה. ממש עכשיו קחי דף ועט ותתחילי לתכנן מתי ואיך את עושה אותם. מהניסיון שלי, מה שלא עושים בדקות הראשונות אחרי שהרעיון עלה, בסוף, הרבה פעמים לא עושים.

לסיכום:

מה שאת חווה נורמלי ונפוץ מאוד. הוא קורה בגלל איזה חשש קטן שהתנפח, עם קצת עזרה מבילבול של המוח לגבי מה נכון לעשות עם זה. הדרך הכי טובה זה להתמודד באומץ עם הצורך להיות קרובה למשפחה עד שהוא עובר לך. מומלץ מאוד לעשות את זה עם עזרה. טיפים נוספים שיכולים לעזור לך הם: לעשות פעילות גופנית, למצוא תחביבים והנאות, לישון טוב ולתרגל מיינדפולנס.

המון המון בהצלחה,

מאמין בך,

נתנאל

(6)

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות