פגם הברית

בס"ד

שלום רב,

אמנם בירושלמי (ברכות א א) מובא שטעם אמירת קריאת שמע בערב, היא כדי להבריח את המזיקין, וכן מבואר בבבלי כנ"ל, שהאומר קריאת שמע על מטתו מזיקין בדילין ממנו.

אבל חלילה לנו לחשוב על מזיקים כמו גיהנום וכד'

כתב המאירי (ברכות ד ב ד"ה אע"פ) שהמזיקין הכוונה לדעות כוזבות, והזקיקו חכמים בעתות הפנאי לייחד את ה', כדי שלא יטעה באמונת השניות, וכשיקרא קריאת שמע בכוונה הראויה, יהיה בטוח מהם.

ברבנו יהונתן על הרי"ף (ג א) כתב שהמצווה לקרותה על מיטתו היא כדי שילך לישון מתוך דברי תורה, ולכן תלמיד חכם אינו צריך כיון שהוא עסוק בכל עת בתורה.

בכלל, הקשר עם הקב"ה לא צריך להיות בפחד.

אין מה לפחד. ומי שחוטא, במקום לפחד יעשה תשובה עמוקה וכנה. יזכור שד' אוהב בריותיו ותשובתו מתקבלת. כפי שמציינים בתפילה: "'כי לא תחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה ועד יום מותו תחכה לו אם ישוב מיד תקבלו".

יותר מכך, לא נכון לעבוד את ד' מתוך תקווה לשכר ומתוך יראת עונש. הרמב"ם בלשונו הצחה קובע (הלכות תשובה פרק י - ציטוט חלקי):

א אל יאמר אדם הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמתה, כדי שאקבל הברכות הכתובות בתורה או כדי שאזכה לחיי העולם הבא; ואפרוש מן העבירות שהזהירה תורה מהן, כדי שאינצל מן הקללות הכתובות בתורה או כדי שלא איכרת מחיי העולם הבא.

ב אין ראוי לעבוד את ה', על דרך זו: שהעובד על דרך זו, הוא עובד מיראה; ואינה מעלת הנביאים, ולא מעלת החכמים...

ג העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה--לא מפני דבר בעולם, לא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה: אלא עושה האמת, מפני שהוא אמת; וסוף הטובה לבוא בכלל.

ד ומעלה זו היא מעלה גדולה עד מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקדוש ברוך הוא אוהבו לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציוונו בה הקדוש ברוך הוא על ידי משה רבנו, שנאמר "ואהבת, את ה' אלוהיך, בכל לבבך ובכל נפשך, ובכל מאודך" (דברים ו,ה; דברים יא,א). ובזמן שיאהוב את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה.

....

ח כל העוסק בתורה כדי לקבל שכר, או כדי שלא תגיע עדיו פורענות--הרי זה עוסק בה שלא לשמה. וכל העוסק בה לא ליראה, ולא לקבל שכר, אלא מפני אהבת אדון כל הארץ שציווה בה--הרי זה עוסק בה לשמה. ואמרו חכמים, לעולם יעסוק אדם בתורה, אפילו שלא לשמה--שמתוך שלא לשמה, בא לשמה.