עולם הזה, העולם הבא, תחיית המתים ומה שביניהם

שלום פנינה.

בשאלתך נגעת במושגים עמוקים ומופשטים שהם בעצם היסוד והשורש לעולם האמונה והיהדות. אנסה להעמיק קצת במושגים, אבל כמובן יש עוד עומקים שדעתי קצרה מלהבינם עד הסוף.

האדם מורכב משני דברים עיקריים, גוף ונשמה. בגוף נכללים כל צורכי הגוף, הגוף ניזון מכל מה שיש כאן בעולם החומרי, וזה נקרא העולם הזה, שהוא זמני חולף ומתחלף. הגוף כמובן לא יכול לעמוד לבד, הוא צריך את הנשמה כדי להחיות אותו, וכן הנשמה לא יכולה לפעול בעולם הזה בלי הגוף. יוצא מכאן, שהגוף הוא כלי לנשמה.

הנשמה היא החיים שלנו, מה שמחייה את הגוף, ומה שמזין אותה הם דברים רוחניים, שנובעים מדברים ערכיים - נפשיים, למשל אהבה שזה לא דבר חומרי, אי אפשר לתפוס אהבה, וככל שהנשמה ניזונת מהמזון הרוחני שלה המתאים לה, כך היא יותר חיה, היא מרגישה בבית, הבית שלה זה ה"עולם הבא", אחרי מאה ועשרים שהיא צברה המון מזון רוחני, הגיע זמנה לעבור למבנה קבע, עולם הנשמות, העולם הבא, וכדי להבין ולו במעט מה זה נקרא עולם הבא, אז אומר שהמטרה היא בעצם דבקות בבורא עולם, ומקום הדבקות, והשיא של הדבקות הוא עולם הבא, עולם ההולך ובא, עולם הדבקות בבורא עולם.

תחיית המתים

תחיית המתים זה עולם אחר לגמרי, עולם של שיא השיאים. ההפך, זה לא אמור להיות מפחיד ומלחיץ אלא נעים וטוב. אם אמרנו שעולם הבא הוא עולם הנשמות, אז בתחיית המתים גם החומריות תתוקן, גם החומר שזמני המתחלף, יהיה לנצחי, נעים וטוב, הכל יתעלה, ונהיה מוכשרים לכך. לדוגמה, בזמן הצרות בגלות, לא הייתה להם שום הבנה של יכולת להקים מדינה, ועכשיו כשהוכשר הדבר, אין הבנה מה זה בלי מדינה.

כך אנחנו, שלא מבינים מה זה תחיית המתים איך זה יהיה, באיזה אופן, איזה גוף יהיה חומרי או רוחני, יש בזה דעות, בעזרת ה' בעתו ובזמנו ההבנה כן תהיה מוכשרת לכך.

העולם הזה לצערנו עוד לא מושלם, עדיין יש צרות, עדיין אין שלום בכל המדינות, עדיין יש מלחמות, פיגועים, עדיין אין בית מקדש, עדיין האדם עומל וטורח לפרנסתו, עדיין אין שיא של מוסר וצדק, יש שסעים בחברה והרשימה עוד ארוכה.

ולכן בעולם המתוקן העתידי, כל זה יתוקן, רק צריך הרבה סבלנות כי זה לא יקרה בימים הקרובים, ובכלל תחיית המתים הוא עולם הרבה יותר רחוק, הרבה דברים יתוקנו עד אז.

ועד אז נשאר לנו לתקן את עצמנו ואת הסובבים ומתוך זה גם את העולם, וגם כפי שאמרת - ליהנות מהטוב שבעולם הזה ולברך עליו.

בברכה,

חן