עולם

שלום לך.

אני מניח שאת מבינה שאלו שאלות ענקיות שמצריכות לימוד והרחבה, ובכל זאת אנסה לתת כאן כיוון.

למי זה היה מועיל אם הוא היה בורא בובות פליימוביל? בשביל מי זה היה טוב?

כמובן שאנחנו לא יכולים להבין את סוף דעתו, כי הוא שלימות אין סוף ואנחנו ברואים מוגבלים, אבל כתבו בספרים (למשל הרמח"ל עסק בזה ועוד רבים), שמגמת הבריאה היא מתוך שדרך הטוב להיטיב, ומכיון שהוא הטוב השלם, לכן הוא ברא ברואים כדי להיטיב להם. והיות והטוב השלם הוא זה שהאדם לא מקבל אותו במתנה (שאז הוא מתבייש, מה שקרוי 'נהמא דכיסופא' - לחם של בושה), לכן הוא נתן לאדם בחירה חופשית, עם יצר טוב (נטיה רוחנית) ויצר רע (נטיה גשמית) ושם אותו בעולם שיש בו הרבה התמודדויות, כדי לתת לאדם את האפשרות לבחור בטוב ומתוך כך לזכות בטוב על ידי בחירתו.

נכון שהרבה אנשים לא מקשיבים לרצון הבורא, וחלקם אפילו לא שמעו עליו, אבל צריך להסתכל במבט רחב כמכלול, אנחנו בתוך תהליך מאוד ארוך, של אלפי שנים, שבו העולם הולך ומתקדם אל ייעודו, כפי שמתואר בדברי הנביאים (למשל - ומלאה הארץ דעה את ה', ועוד הרבה נבואות), ולשם האנושות צועדת.

אני חושב שאת מאוד מקצינה בזה שאת אומרת שרק אחד למיליון מקיים את רצונו. זה לא שחור ולבן. יש רבים שמתאמצים לעשות את רצונו ולהיות טובים. כולנו נכשלים ונופלים וטועים. נכון. אז מה? מי אמר שזו בעיה? ככה האדם נברא זה טבעו - נופל וקם ומתקדם. זו בדיוק התשובה, שהיא הדבר הכי מדהים שיש בעולם, וחז"ל אומרים שנבראה קודם שנברא העולם, כלומר היא משהו בשורש הבריאה. יכול האדם ליפול למקומות הכי נמוכים ושפלים שיש, ואז לקום ולשוב, ולהיחשב צדיק. ממש כך. (כפי שמבואר ביחזקאל פרק י"ח ופרק ל"ג, ובדברי חז"ל ובדברי הרמב"ם בהלכות תשובה ובמקומות רבים נוספים).

שאלת הכאב והסבל ('צדיק ורע לו') היא אחת מהקשות ביותר, ונפגשים איתה מימי אברהם אבינו, משה רבנו ואיוב ועד ימינו. נכתב על כך רבות, ורק אתן שני כיוונים:

א. כמו בתחומים אחרים, שאלת הפרופורציה יכול לשנות את התמונה. כשתינוק מנסה ללמוד ללכת, והוא קם ונופל שוב ושוב, ולפעמים מקבל מכה בנפילה, ומנסה שוב ושוב וזה לא פשוט,, זה יכול להראות גם סוג של סבל והתמודדות, אבל בראיה רחבה אנחנו מבינים שיש פה תהליך של בניה. וזה בא לידי ביטוי בהרבה תחומים אחרים. כך גם בסבל, שכשאנחנו נפגשים איתו הוא באמת נראה נורא וחסר פשר, אבל בראיה אלוקית רחבה, שרואה את ההסטוריה כולה ואת העולם הזה והעולם הבא, זה כנראה מקבל משמעות שונה. וזו נקודה משמעותית באמונה. לכן חז"ל אמרו שבעולם הזה אנחנו מברכים על בשורות רעות - ברוך דיין האמת. כי אנחנו לא משקרים לעצמנו שאנחנו מבינים למה זה טוב, אלא מאמינים שהקב"ה הוא דיין אמת, אבל לעתיד לבוא מברכים על בשורות רעות - הטוב והמיטיב, כי אז יהיה לנו את המבט הרחב שרואה את כל המכלול.

ב. הבחירה החופשית של האדם היא עצומה, והוא בעיקר יכול לבחור איך להתייחס למה שקורה סביבו. אחד רואה בקשיים שיש לו את המסכנות שלו, ואחד בוחר לראות בהם אתגר. וזה נכון לכל תחום של קושי. אחד, כשצועקים עליו, עסוק בכמה הוא אומלל, ואחד בוחר להסתכל בעין טובה ולא לקחת ללב, ואולי אפילו מלמד זכות או מרחם על מי שצעק עליו. בחירה חופשית. אחד המקומות הכי חריפים שנפגשתי עם זה, זה בספר של נתן שרנסקי 'לא אירא רע', שם הוא מתאר בצורה מדהימה, איך במקומות הכי קשים של הכלא הסובייטי, הוא בחר להיות חופשי, ואפילו מאושר, ולא לתת לרשעים הללו להפוך אותו למסכן. מומלץ.

מקווה שעניתי ולו במעט על שאלותייך.

כל טוב