עוד לא התחתנתי ואני מיואשת! מה עושים עם התסכול?

שלום שואלת יקרה.

האמת שאני רוצה לחשוף אותך קצת למה שקורה מאחורי הקלעים. קיבלתי את שאלתך ומיד ישבתי לכתוב תשובה, רק שמשום מה כנראה לא שמתי לב ולא שלחתי את התשובה וכמובן גם הטיוטה שנכתבה אצלי – נמחקה. ולמה אני מספרת לך את כל זה? כי נראה לי שזה יכול להתקשר להרבה ממה שכתבת כאן, ובהמשך אסביר למה הכוונה שלי.

תשמעי, את הכאב של להיות לבד, אני לא צריכה לספר לך. ממה שאני קוראת כאן את בהחלט מרגישה אותו, את מרגישה מוכנה כבר להכיר את החצי השני שלך, מרגישה שעברת תהליך, משקיעה מאמצים לאורך זמן (פיזיים ונפשיים כאחד) וזה עוד לא קורה. זה מתסכל, זה מתיש, זה כואב, זה שוחק.

חז"ל היטיבו לתאר זאת ואמרו שטוב לאדם לשבת בשניים מאשר לשבת בודד כאלמנה (דווקא בחרו באישה לתאר את המצב הזה, כי יש משהו בכאב הנשי הזה שבועט בבטן, מבלי כמובן לזלזל בשום כאב של גבר שנמצא לבד). ואת מרגישה את הבדידות הזו, וכמו שאמרת, וזה לגיטימי – את מרגישה כעס, שנאה כלפי כולם, חוסר משמעות.

עכשיו בואי ניקח מבט אחורה וננסה לחשוב לא על זוגיות ונישואין כי זה באמת מקום שיש בו הרבה אמוציות. בואי נחשוב על סתם התמודדות או מצב שיש לנו ואנחנו משקיעים את כל כולנו, מנסים ומנסים ושום דבר לא קורה. נגיד, מישהו שמחפש עבודה או מקום מגורים. או אפילו ילד קטן שמנסה שוב ושוב לקום וללכת. תסכימי איתי שיש מצב שהוא יחוש את אותן התחושות? מכירה ילד קטן שנכשל? כמה הוא בוכה. כמה קשה לו הרבה פעמים להכיל את התסכול.

ואז מה קורה? כמה דברים מאוד מעניינים. או שאותו אדם יתייאש, או שאותו אדם ימצא דרך להרים את עצמו. לדעת להתמודד. הוא ילמד להרגיע את עצמו, לנסות אולי אסטרטגיה אחרת, לנסות לווסת את הכאב שהוא חש. אולי אחד מההורים של אותו הילד יבוא וינסה לעודד אותו ולומר לו: נכון, לא הצלחת אבל תנסה שוב ותצליח. בקיצור, כוונתי היא שבחיפוש אחר הזיווג יש המון חששות ופחדים (ובצדק) שנכנסים אל תוך המערכת שלנו: ואם אני לא אמצא? אשאר לבד ככה עד סוף החיים? ומה עם הגיל שעולה ואני לא הופכת צעירה יותר ויותר? ואם אתחתן פתאום בגיל 40 ולא אצליח להביא ילדים? ועוד ועוד. אבל אם נסתכל על זה בצורה של התמודדות, כמו הרבה התמודדויות בחיים, או בצורה של אתגר או בעיה שצריך לפתור – יהיה אפשר לקחת את הדברים קצת יותר ממקום מחושב, לבדוק מה אפשר עוד לנסות שלא ניסינו (ויש עוד, אני בטוחה, יש המון רעיונות יצירתיים של איך להכיר את בן הזוג שלך), וכן – גם להתעודד, לקוות שתצליחי בע"ה.

נקודה נוספת היא עניין משמעות החיים. אגלה לך סוד: גם אחרי שמתחתנים אנחנו עדיין אנשים בפני עצמנו. זאת אומרת הרבה פעמים אפשר לחשוב ש"אם לא התחתנתי או אין לי בן זוג אני לא שווה". רגע, את רוצה לומר לי שמה שמגדיר אותך זו הזוגיות? אני מאמינה שהעולם הוא מעגלים-מעגלים, כל אחד והמעגל שלו, ויש מעגלים משיקים יותר וחופפים יותר (לדוגמה: בעל, ילדים, הורים, אחים וכו'), ויש מעגלים משיקים פחות וחופפים פחות (שכנים, מכרים רחוקים וכו'). אבל עדיין לכל אחד יש את המעגל הבסיסי שלו – מי הוא ומה הוא בלי שום קשר לאחר. מה סולם הערכים שלו בלי שום קשר לאיזה מעגל אחר חופף לו. אז לכן, גם אם לא מצאת עדיין את בן זוגך – את בהחלט ראויה לשמחה ולכיף בחיים. השקיעי בעצמך גם מעבר לחיפושים, למדי משהו חדש, נסי ליצור משהו בכוחות עצמך, ועשי דברים שאולי כשתהיה מחויבות של משפחה וילדים יהיה קצת יותר מורכב לעשות .

ונקודה אחרונה היא לאן הולכות התפילות שלך. אז בראש ובראשונה – ברור שהתפילות לא חוזרות ריקם. התפילות מגיעות למקומות שאנחנו לא נודעים אבל בוודאות משפיעים עלינו לטובה. כמובן שיתכן שכל זה יהיה בעתיד ויש מצב גם שלא נדע. מה שאת כן יודעת וגם אני יודעת בוודאות זה שהקב"ה רוצה אך ורק בטובתך. יש כאן עוד צד למשוואה והוא כמובן בן הזוג שלך לעתיד, ולכי תדעי, אולי הוא עצמו צריך לעבור תהליך כדי להגיע אליך טוב יותר, והקב"ה פשוט חוסך ממך את כאב הלב כרגע. הקב"ה, לשמחתנו הרבה, לא עובד אצלנו. ולכן גם אם אנחנו מאוד רוצים משהו – אם הוא יהיה לא טוב לנו, פשוט טוב שהוא לא יהיה. ונראה לי עכשיו גם מובן יותר מה שכתבתי בהתחלה עם התשובה שנמחקה – כנראה שהיא הייתה פחות מדויקת עבורך, ב"ה שלא נשלחה. זה קשה להתמיד בנקודת המבט הזו, אבל הי, עדיף לעבוד עליה עכשיו כשאת מול עצמך מאשר בזוג ויש עוד אדם במשוואה.

אז יקרה, מקווה שעודדתי.

בהצלחה בהמשך ובשרי לנו בשורות טובות!

שנה טובה,

בת-חן