נתק עם חברים

שלום וברכה

יישר כוח על הרגישות ועל העדינות שבחיפוש הדרך.

קשה מאוד לשקם חורבן של יחסים קרובים שנוצר כתוצאה מתחושה של פגיעה, בעיקר פגיעה של משבר אמון, ותחושה של דחייה.

ואף על פי כן – אל ירפו ידיכם.

יש לשיקום הזה שתי קומות:

קומה ראשונה היא קומת הדין. המופיעה בהלכות התפייסות של ערב יום הכיפורים. זו מערכת שלמה של יחסי פוגע ונפגע, אחריות של הפוגע לרצות את הנפגע וכדו׳. אם יש ברצונכם – תוכלו ללמוד את זה כאן:

במקרה שלכם, בעיקר לאור העובדה שאפשר שכלל לא עשיתם מצדכם מעשה פגיעה, ומדובר בפרשנות לא נכונה של העובדות וכדו׳ – דומה שבדרישות של דין ההתפייסות והאחריות שלכם עמדתם, ואינכם צריכים לעשות יותר בתחום זה.

ברם, יש קומה נוספת, והיא שפת החסד והריצוי, שאינה נובעת מהחובה, אלא מהרצון העמוק שהחברות תכונן כמוקדם, שהם לא יכאבו את הפגיעה וכדו׳.

אי אפשר לעשות את זה בכוח, ואפשר שזה לא יצליח.

ואף על פי כן, כאמור, אל ירפו ידיכם, בעיקר מלשדר להם שאתם שם בשבילם, וממתינים.

גם אם אתם נידחים מידי פעם.

ובשעת כושר, שאין אנו יודעים מאיזה כיוון היא תבוא, אפשר שהעובדה שאתם שם בשבילם תחלחל לעולמם, וייפתחו שערים חדשים.

כאמור, אינכם חייבים לעשות זאת על פי דין.

אולם כדאי. לא ללחוץ. לא להציק. לא להתרפס. רק מידי פעם לומר שאתם רוצים לחדש את הקשר, וממתינים בלב פתוח.

כל טוב ויישר כוח