שאלה
כבוד הרב,
קראתי את תשובתך הנוגעת לשיר הנקמה.
מודה כי בעבר שרתי שיר זה בעת שמחה ללא הבנת המשמעות העמוקה יותר שלו, והיום קשה לי עם מילותיו.
אך שאלתי נגעה לא רק לשמחת הנקם, אלא לעצם בקשת הנקם, המובעת בין היתר בביטוי "ה' ייקום דמו".
האם "שלוחי המצווה הגרים ביישובים מצולקים, דיים כדי להצדיק את בקשת הנקמה"? הדבר מעורר חשש למעגל דמים, אשר בו לעולם לא יירפאו הצלקות.
אבל גם מעבר לאלה - גם ללא שמחה, איני מרגיש כי יש בידי, ואף בידי החברה, הזכות לעשות במילה שימוש כה יום-יומי, כפי שאיני מפטיר בקשת מוות כלפי האחר בכל מקרה אחר.
בימים אלה של ידיעות אשר מגיעות במהרה, אני נחרד מהשיח המבקש מוות עוד בטרם נעשה משפט צדק, ושיח זה מוכתב גם מהמילים שבהן אנו בוחרים להשתמש.
בתודה,
אורן
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
בהמשך לדבריך הצודקים מאוד, אני מציע אפוא תנועה משולשת:
א. הכרה בערך הנקמה, בחשיבותה, בכך שהיא מורה על כך שיש דין ויש דיין, שהעולם המוסרי אינו הפקר.
ב. הכרה בסכנות העצומות של מעגל הנקמה, באלימות הנולדת מעצם השיח על הנקמה, בכך שהיא לא מובילה לריפוי צלקות וכדו׳.
ג. חיפוש מתמיד אחר דרך ליישב בין השניים בדרך שתביא להוספת אור בעולם.
כל טוב