שאלה
שאלה:
שלום הרב.
בתורה מדברים המון על הניסיונות שעברו אבותינו. בכל הניסיונות מדברים על הקושי בניסיון, אך אני לא מבין איך זה ניסיון?
הרי בורא עולם התגלה לאברהם אבינו, ויוסף ראה את דיוקנו של אביו. איך אפשר להשוות ניסיונות אלה, לניסיונות של הדור שלנו? אין לנו שום סימנים מהשמיים , ולפעמים אני חושב שאין טעם לנסות לעמוד בניסיון.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום רב,
אתה מבטא תפיסה מוכרת: אם היינו בתקופת יציאת מצרים או הנדודים במדבר, אם היינו רואים בעיננו את קריעת ים סוף, או חווים בגופנו את אכילת המן, אם היינו בצבאו של גדעון - מתפעלים מגיזת הצמר מלאת הטל, או בימי אליהו, על הכרמל, רואים אש יורדת משמים...
את כל הטענות הללו התנ"ך מפריך. כל מי שמעיין בתיאור האירועים בהם התרחשו נסים מרעישים, או - כפי שאתה קורא לזה: 'סימנים משמים' רואה שכל האירועים הללו, כל הסימנים מהשמים, השפיעו לתקופה קצרה ביותר:
אחרי קריעת ים סוף - וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד
ד' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב:
אחרי מעמד הר סיני - העגל
בספר שופטים: עבודה זרה; גילו עריות ושפיכות דמים (=פילגש בגבעה).
אחרי המופת בכרמל, נאלץ אליהו הבודד והנרדף, לברוח להר חורב...
יש עוד שפע דוגמאות - כאשר תעיין, תווכח שזה אחד הלקחים הברורים של התנ"ך: נסים ומופתים לא מבססים אמונה. תורת ישראל לא משעינה את האמונה על אותות ומופתים. "משֶׁה רַבֵּנוּ לֹא הֶאֱמִינוּ בּוֹ יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה. שֶׁהַמַּאֲמִין עַל פִּי הָאוֹתוֹת יֵשׁ בְּלִבּוֹ דֹּפִי שֶׁאֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲשֶׂה הָאוֹת בְּלָט וְכִשּׁוּף. אֶלָּא כָּל הָאוֹתוֹת שֶׁעָשָׂה משֶׁה בַּמִּדְבָּר לְפִי הַצֹּרֶךְ עֲשָׂאָם". (רמב"ם יסודי התורה פרק ח).
עם זאת, את אלו שמרגישים וטוענים כמוך: "אין לנו שום סימנים מהשמים" צריך לטלטל ולנער ולזעוק "הַחֵרְשִׁים, שְׁמָעוּ; וְהַעִוְרִים, הַבִּיטוּ לִרְאוֹת" (ישעיהו מב; יח) לפתוח את לבם הערל. החיים שלנו כאן, בארץ ישראל, אחרי גלות ופיזור נורא ממנו זכינו לקיבוץ גלויות ולתחיה פלאית, כל אלו הם קריאות מרעישות ואותות מופלאים משמים. אלו נסים והשגחה גלויה יותר מכל מה שעברו אבותינו. אלא שאנחנו, כמו דור המדבר - עסוקים בקטנות העלובות שלנו, לא נושאים עיניים לראות את פלאי ההשגחה שקיימו ומקיימים אותנו בכל עת ובכל שעה.
מכל מקום - הדרך האחת והיחידה לחוסן אמוני, לעמידה בניסיונות, היא עבודת ד': קיום תורה ומצוות, חיי עמל ודבקות בדרך ד'. גם אמונת האבות נשענה על ההליכה בדרך ד': "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט..." (בראשית יח; יט) זו תמצית אמונת הבנים: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ד' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ד' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ." (דברים י; יב). הנביא מיכה (ו;ח) מתבטא באופן דומה: "הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ד' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ."