שאלה
שלום
אני בחורה שמאד מאד קשורה לקב"ה ותמיד פונה אליו בעת צרה וגם בעת שמחה- מודה לו מכל ליבי. אני מרגישה שיש לי קשר מיוחד עם הקב"ה, ממש אב ובתו.
אך פעמים רבות יש לי רגשות קשים שבעצם עומדים בסתירה עם האמונה שלי והחיבור לה´.
אני נוטה לשקוע בעצב פעמים רבות- לרוב בלי סיבה הנראית לעין. אך תמיד כשאני בעצב אני לעולם לא מפנה את כעסיי או תסכוליי לקב"ה, אני לא מאמינה בלשאול אותו "למה אני? והיכן אתה עכשיו" אני דווקא מרגישה שבזמנים הקשים הדבר היחיד שמחזיק אותי מהתמוטטות מוחלטת הוא הקב"ה. ואף על פי כן אינני מצליחה לסלק את העצבות.
וכשאני בעצב אני גם כועסת על עצמי "כפוית טובה, את צבועה-כביכול קשורה לקב"ה אך שוקעת בעצבות שהיא מידה שנואה על הקב"ה"
מה לעשות?אני רוצה להפוך לאדם שמח,
לצאת מהסתירה הפנימית הזו, איך עושים זאת??
תודה מראש!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
לק"י
שלום לך!
ראשית, גילוי הלב שאת מגלה בשאלה הזו שהגם שיש רבים שמרגישים כמוך, הוא עדין לא פשוט.
האומץ שלך לשים את הדברים על השולחן בבגרות ולא כהתרסה ולשאול אותם איך שהם בהחלט נותן כח לאותם שנמצאים בשאלה שלך, גם מצד השאלה ובעזהי"ת גם מצד התשובה.
שאלת איך הופכים להיות אדם שמח ואיך מתמודדים עם הסתירה של כפיות תודה כלפי ה' כשעצובים.
אני חושב שבעזרת השאלה הראשונה נוכל גם לענות על השאלה השניה.
רצוא ושוב
אחת האמירות היותר ידועות על החיים הוא שהחיים הם כמו אופנים.
כשקשה - סימן שאתה בעליה, כשקל סימן שאתה בירידה, וכשאתה ופל כנראה שעמדת במקום.
זה כל כך נכון לגבי כל החיים - יש עליות ויש ירידות. זה הכרחי. זה יקרה.
אם תמיד היינו שמחים לא היינו מרגישים שמחים וזה היה טבעי.
אז דבר ראשון, כן, זה צריך להיות טבעי, אבל גם צריך להבין שהעצבות היא חלק מהחיים שלנו. זה חלק ממעגל החיים, זה חלק ממעגל השנה.
הא אמנם צריך את המינון שלו וצריך לזכור לא לשקוע בו, אבל הוא קיים.
בחיים שלנו יש הליכה קדימה ואחורה והשאלה היא מה המגמה - קדימה או אחורה.
כשזה אחורה, כשנמצאים בעצבות, זה באמת משהו שהקב"ה לא אוהב, להבנתי.
כזה קדימה, והעצבות היא חלק מההתקדמות, ואת זה, להבנתי, יש מקום אצל הקב"ה.
כפיות טובה?
אם אכן מותר להיות עצובים בזמנים הנכונים, ובהחלט אפשר, אז האם יש בכך כפיות טובה?
אני חושב שהתשובה נמצאת בתוך דבריך - את לא מפנה את זה כלפי הקב"ה, אז את לא כפויית טובה כלפיו. את חשה תחושה אמיתית של עצבות.
יש פעמים שזה לגיטימי ויש שלא, כמו שכתבת.
כשיש סיבה - זה בסדר, אבל כשזה סת צריך אולי להבין מה גורם לזה.
לפעמים אגב, אם נחזור לנקודת ההתחלה, זה נובע מהרצוא ושוב, ההלוך ושוב בחיים.
מרוב שהיינו שמחים וזה נהיה טבעי, או שעכשיו אנחנו לא שמחים (אבל זה לא אומר שאנחנו עצובים!), נוצרת תחושה כאילו אנו עצובים ואנחנו לאו בהכרח מבינים למה.
איך עוברים מעצבות לשמחה?
שאלה זו קשורה בעצם בכותרת שנתת לשאלה.
יש םעמים שאנחנו מעודדים את עצמנו על ידי משהו חיצוני. עושים משהו שיגרום לנו שמחה וישנה אותנו.
לפעמים זה משהו שטותי כמו לשים עיפרון בפה ולגרום לעצמנו לחייך, או לקרוא משהו מצחיק - או פשוט לכפות על עצמנו צחוק.
לפעמים זה באמת לעודד מחשבות חיוביות.
יש עו כמה עצות, ואפשר לתת עוד אם את רוצה.
אני מקוה שהתשובה נתנה לך כיווני מחשבה לגבי שאלותיך.
אם יותר ממוזמנת לשאול ולהעמיק את הבירור הזה, לבד או איתנו.
נתנאל