שאלה
שלום רב,
מאז שהחלה מגפת הקורונה, יוצא לי לחזור בהזדמנויות רבות יותר אל לימוד התלמוד בעיקר במסגרת של הדף היומי.
חשוב לציין שאני לרוב לא לומד בעיון רב, אלא בעיקר בבקיאות, ולכן יתכן שהתשובה לשאלתי צוינה באחת המסכתות או על ידי אחד המפרשים ואיני זוכר אותה, אם כך הדבר אשמח להפניה אל המקור.
שאלתי היא בעניין הלכות ההוצאה מרשות לרשות.
לתחושתי הן מסכת שבת, והן מסכת עירובין עוסקות באופן מודגש ורחב בהלכות ההוצאה מרשות לרשות. החל מתיאור הרשויות במסכת עירובין, וכלה בעיסוק *רחב מאוד* בהליך ההוצאה עצמו על כלל שלביו במסכת שבת.
אשמח להבין מה הסיבה לכך? מדוע דווקא הלכות ההוצאה מרשות לרשות, הן אלו שזוכות לעיסוק רב כל - כך בשתי המסכתות, ובפרט במסכת שבת.
האם הסיבה לכך היא שככל שישנו חוסר וודאות/בהירות ביחס לדין מסוים, כך גובר הצורך לעסוק בו וללבן את הסוגיות שעולות ממנו (שכן ההוצאה מרשות לרשות היא אולי המלאכה שנראית למתבונן מהצד ' הכי לא מלאכה' ביחס לכל שאר מלכות שבת)?
האם ישנה סיבה אחרת?
באם יש מקורות שעוסקים בעניין אשמח להפנייה אליהם,
תודה,
בברכת חתימה טובה,
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום
אכן נכתב על כך (אני מניח שבהוצאות החדשות, כמו 'שוטנשטיין' למשל, עסקו בזה).
למשל תעיין בדברי התוספות הראשון על מסכת שבת, שעוסק בשאלה למה התחילה המסכת במלאכת הוצאה, והתשובות שמופיעות שם רלוונטיות גם לשאלתך.
הוא מזכיר שם גם משהו בכיוון שהזכרת, שזו נחשבת למלאכה 'גרועה', מכיון שלא ניכר בה המלאכה ופירותיה, וכן שזו מלאכה מאוד מצויה, והש"ס רגיל לפתוח בדבר ההווה והרגיל. כלומר, זו מלאכה שהאדם נתקל בה הרבה יותר מבשאר המלאכות.
כל טוב