שאלה
אני קצת מבולבל מכל המחלוקות ביהדות בין אם זה הלכה או השקפה ועוד. כי כל המחלוקות הוא מה היה דעתו של תנא או חכם בכמה מאות שנים לפניו ואיך אפשר לחלוק בכזה תקיפות אם לא ידעו מה קרה? לדוגמא אם נשיא אחד החליט לכבוש מדינה אחרת אפשר לפרשן אופציות למה הוא החליט לכבוש אבל אף אחד לא יכול להגיד שהשני טועה
תודה מראש
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
בס"ד
שלום וברכה
במחלוקות בהלכה אין ויכוח, אלא יש סדר פסיקה שהתחיל ממשה רבינו עד אחרוני האחרונים של ימינו. ויש מסורת של פסיקה, אמנם לפעמים יכולות להיות שתי דעות שהתקבלו להלכה, אבל אחת משמשת רק בשעת הדחק או באונס וכדו'. ולכך יש גדולי ישראל ששמשו ויודעים דרכי פסיקה. לא כל רב שיש לו אוצר החכמה וכדו', הוא פוסק, כיוון שפסיקה זו אמנות שצריכה תלמוד.
בענייני השקפה הדבר מסובך יותר, אבל גם בזה יש מסורת מסוימת, כשם שר' עקיבא הוא גדול ישראל, והלכה כמותו במסורת הפסיקה ההלכתית וגם בהנהגות, וכן עוד גדולי ישראל יש מסורות של פסיקה גם בענייני השקפה, כפי שרבי התקבל בהרבה הנהגות מדיניות וצבוריות. וגם בזה אין בעיה שיהיו שתי דעות (כגון: היחס לקבלה, לנפטרים וכדו') שכל המחלוקות הללו אינן אלא בפרטי הדברים, אבל כל המאמינים ב"יג עקרי אמונה של הרמב"ם הם בכלל. ואע"פ שהיו שחלקו גם בזה, אבל עם ישראל קבל את י"ג עקרי האמונה של הרמב"ם.
ברור שאפילו אם יש שתי דעות יש לכבד את דעת השני, אלא א"כ זה דבר שהוא כפירה, אבל בכל דבר ששייך בתוך הדעות הלגיטמיות של עם ישראל יש לכבד את הדעות, אין חובה להסכים אבל אם אלו דעות בתוך הקונצנזוס של עם ישראל אין לדחות אלא לקרב.
שבת שלום
בברכת התורה והארץ
יהודה הלוי עמיחי
מכון התורה והארץ