לשנות מנהגים

לשואל היקר שלום,

שאלה טובה מאוד שאלת.

שאלתך אינה חדשה בעולם היהודי, אך מתעצמת עם חזרת עם ישראל לארצו וקיבוץ הגלויות. מה חשיבותו של המנהג? האם יש איסור הלכתי לשנות ממנהג אבות?

נעסוק כפי מסת הזמן, בהגדרה ההלכתית, ומתוכה במשמעות והמהות:

א. בכמה מקומות בש"ס הוזכרה חובת ההליכה אחר המנהג, בחלקם מנומק הדין משום 'אל תטוש תורת אמך'.

(פסחים נ ב | חולין צג ב | חולין יח ב). מעיון במקורות שם, יש חילוק מסויים בין מנהג המקום, למנהג אבות. אך בכל מקרה יוצא משם שמנהג אבות הוא דבר מחייב הלכתית.

ב. הטור בהלכות חנוכה כתב על מנהג מסויים שאין להתירו. וכתב בבית יוסף על זה: "ואינו מוכרח, דאיכא למימר דכיון דאין בו צד סרך איסור לית לן בה". זאת אומרת שמדבריו לכאורה משמע שכל מנהג שאין בו סייג לתורה או סרך איסור אין בו דין מנהג.

(טור בית יוסף סימן תרע | ועיין עוד שו"ת חכם צבי סימן פט)

ג. בהלכות תשעת הימים ושבוע שחל בו, הביא מרן הב"י מנהג שלא לטוות צמר. ובזה יש דין מנהג, למרות שכל יסודו רמז בלבד. הרי שגם לדעתו יש דין מנהג גם אם אין סרך איסור.

(שו"ע תקנא)

ד. יוצא עד כאן, שיש תוקף מחייב למנהג כשיש לו אחיזה מסויימת בהלכה או בעבודת ה'. אך אם נניח לדוגמא מנהג אבותיך ללכת עם כובע כחול ביום שלישי, אין חובה לאחוז במנהג זה.

(שו"ת מהרשד"ם או"ח סימן לה)

ה. במצב שאדם עובר דירה, כתב הר"ן (על הרי"ף, פסחים יז ב):

"כל מנהג איסור שהוא בעיר אחת.. כל בני העיר חיבין בו מן הדין, שנאמר 'ואל תטוש תורת אמך'.. עד שיעקור דירתו משם ויקבענה בעיר אחרת, דבכיי האי גוונא פקעו מיניה חומרי מקום שיצא משם".

(וכך בשו"ע יורה דעה ריד, ב)

ו. לכאורה לפי האמור בסעיף הקודם, מי שעובר לארץ ישראל ינהג כמנהג המקום כאן ולא כמנהג אבותיו. אלא שבארץ ישראל אין מנהג ספציפי, והוא מוגדר לפי הקהילות שעלו כקהילות מחוצה לארץ. ולכן נראה שבמצב כזה החיוב לא פוקע.

(עיין שו"ת חמדה גנוזה בהרבה מקומות | ואמנם ראה דבריו בחלק ב דברי פתיחה עמוד 11)

ז. בהקשר זה ראיתי להביא מדברי הרב שמואל אריאל שליט"א:

"במציאות שלנו כיום, השיוך הקהילתי של האדם מבטא את אותו העיקרון של מנהג המקום שהיה בעבר. כפי שבעבר אדם גדל במקום מסוים וקיבל בו את מנהגיו ודרכו בהלכה, כך כיום אדם שייך באופן טבעי לקהילה מסוימת, הוא נולד והתחנך במנהג הזה, אז הוא ממשיך את המנהג הזה ואין לו להחליף את מנהגו. הקהילה של המקום הפיזי התחלפה ב"קהילה" מופשטת יותר, אבל העיקרון הוא אותו העיקרון. ולכן באמת מסתבר, שבאופן כללי אין לאדם לשנות את מנהג עדתו."

ח. יוצא מן הכלל, במצבים קיצוניים בהם הלימוד הוביל את האדם לסתירת המנהג באופן מובהק על פי ההלכה, שאז רשאי ואולי אף מחוייב לחדול ממנו

(הקדמה לברית כהונה חלק א)

ט. בטעם העניין מעבר לאמור, נראה לומר שמנהג אבותיך טומן בחובו את ההתאמה הנפשית שהתגלתה במהלך הדורות במשפחתך. וכך מובא בשם האר"י הקדוש: "אמנם המנהגים שנהגו בשרשי התפילה אין לשנות ממנהג מקומו כי י"ב שערים בשמים נגד י"ב שבטים וכל שבט יש לו שער ומנהג" (מג"א סח)

להלכה ולמעשה: אין לשנות ממנהג אבותיך. במידה ואתה מתגורר במקום שאין קהילה התואמת למנהגך, או מסיבות אחרות אתה משתייך לקהילה שונה - אתה יכול לקבל על עצמך מנהגי אותו מקום ואותה קהילה.

(להרחבה: שו”ת חתם סופר חושן משפט קפח | מקורות נוספים: טור חושן משפט סימן שסח | שאילתות דרב אחאי ויקהל ס"ז | )

בהצלחה רבה. אם יתאפשר לנו להרחיב את התשובה, נעשה זאת באחת העתים.