שאלה
ברמבם הלכות דעות פרק ז, הלכה ב, כתוב שלשון הרע קאי אפילו על אמת וכו.. ומשמע אף שלא גורם צער לאותו פלוני שמדבר עליו וככה כתוב בבאר מים חיים (הלכות לשון הרע כלל ג הלכה ו, סק ז). והרמבם שם בהלכה ה, כתוב שדיבורו צריך שיזיק לאותו פלוני וככה כתוב בבאר מים חיים כלל ב הלכה ו סק יד. איך מיושב? כדי שיהיה נחשב לשון הרע בעינן שום נזק (אפילו צער בעלמא) או לא?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה,
בפרק ז' הלכה ב' בהלכות דעות כתוב: "יש עון גדול מזה עד מאוד והוא בכלל לאו זה, והוא לשון הרע, והוא המספר בגנות חברו אף על פי שהוא אמת."
בהלכה ה' כותב הרמב"ם: "והמספר דברים שגורמין, אם נשמעו איש מפי איש, להזיק חברו בגופו או בממונו, ואפילו להצר לו או להפחידו - הרי זה לשון הרע".
כלומר, בהלכה ב' הרמב"ם מגדיר לשון הרע כדיבור דברי גנאי על חברו, אפילו שהם אמת, ובהלכה ה' אומר, אפילו אם הדיבור על החבר אינו דיבור של גנאי אלא דיבור שעתיד לגרום לו נזק וכד' הוא נקרא לשון הרע.
כלומר הלכה ב' עוסקת רק בדברי גנאי והלכה ה' מרחיבה את ההגדרה של לשון הרע על לדברי נזק וכד'.