לצפות במוצאי שבת משחק מונדיאל בשבת

לשואל היקר, צהריים טובים!

להלן לימודי בסוגייה מעיון במקורות.

הוראה למעשה: *מעיקר הדין מותר לצפות* במשחק כדורגל של גויים שצולם בשבת עבור הציבור הכללי.

הרחבה:

לפי ההלכה אסור להינות מחילול שבת של יהודי אחר. חכמים החמירו וקנסו גם את תוצר החילול, 'מעשה שבת', שאסור בשימוש.

ישנם חילוקים רבים בין מזיד לשוגג ובין הדין לאדם שחילל לבין יהודים אחרים, הרוצה להרחיב יעיין בשולחן ערוך סימן שי"ח ובנושאי הכלים שם. באופן כללי המקרה היחיד בו נאסר השימוש לתמיד, הוא למחלל עצמו כשחילל במזיד. ויש שכתבו שאסור לעולם גם לכל מי שנעשה החילול בעבורו באופן מדוייק.

בספר ילקוט יוסף, ח"ג מהלכות שבת עמ' ע הלכה לט, הרחיב איסור זה וקבע שאין להתבונן בסרט שצולם במהלך השבת לעולם. דעתו נובעת מדברי שו"ת כתב סופר שכל דיני הנאה מחילול שבת המותרת היא רק במחלל שבת *באופן חד פעמי* אבל כאשר המחלל שבת מחלל *באופן קבוע* דינו כמלאכת גוי לצורך ישראל שכל מעשיו הנעשים בשבת אסורים עד אחרי מוצאי שבת בזמן 'כדי שיעשו', קרי: הזמן שלוקח לעשות מלאכה זו בהיתר. על חילוק זה הוסיף הכת"ס *חידוש נוסף* ומרחיק לכת: במצב שאי אפשר 'לשחזר' את התוצר, כמו במקרה שלפנינו, שאין אפשרות לשחק שוב את אותו משחק בדיוק, התוצר אסור לעולם.

חילוק זה בין קבוע לחד פעמי אינו מופיע בפוסקים הראשונים, והחידוש לומר שכשאין אפשרות מציאותית ל'בכדי שיעשו' נדון את זה לאיסור עולמי, מופלג עוד יותר. ולכן חלקו על זה רבים מן הפוסקים בדורנו. ומצינו אנשי מעשה שצופים או מאזינים לחדשות מוצאי שבת לתמונות וקולות שהוקלטו בשבת.

אפשר להוסיף לזה שככל הנראה כל הנידון שלנו הוא לכאורה מלאכות דרבנן. הצילום במונדיאל במגרש עצמו נעשה על ידי גויים שהם בעלי הזכות הבלעדית על הצילום בכר הדשא, ויד היהודים בשבת היא רק בהעתקת הקובץ לשרתי הערוץ בשידור הלוין. לכן מדובר במלאכות דרבנן, שוודאי ניתן להקל, כמופיע במשנה ברורה שם.

מקום נוסף להקל בזה הוא שחילול השבת נעשה עבור *ציבור פוטנציאלי* ולא עבור אנשים ספציפיים. ולכן ייתכן שלא נאסר עליהם כדין 'נעשה בעבורו'.

וגם אם ננסה להגדיר את קהל היעד שעליו אמור להיות מוטל "הקנס", זה הציבור עבורו נעשה חילול השבת וזה מי שצופה בשבת. מרכז השידור הוא עבור הצפייה בשבת עצמה. החילול לא נעשה עבור השידור החוזר שהוא שולי וייתכן שלא שייך בו קנס.

וכן פסקו שמותר אף במקרים מסובכים יותר: מרא דאתרא פתח תקווה הרב משה מלכה זצ"ל בשו"ת והשיב משה, סימן י'. וכן בשו"ת מקוה המים חלק ד' סי' לו. וכן רבה הראשי של ירושלים הרב צבי פסח פרנק - הר צבי או"ח סי' קפ.

אפשר להוסיף לכל האמור לעיל עיקרון חשוב בדיני קנסות והוא שגדר הקנס מההנאה ממעשה שבת איננו הנאה מהחפץ הנוצר בשבת כגדרי איסורי חפצא אלא איסור הנאה ממעשה חילול השבת, ולכן כל האיסור הוא רק *במקום שיש אפשרות להנאות מחפץ של היתר*, אך כשאין שום תחליף להנאה אלא רק בחפץ שחיללו שבת לדעת הרמב"ם והרא"ה לא קנסו חכמים.

יחד עם זאת, אנו תפילה לחזרתם בתשובה של כלל היהודים, ומלאים צער אפילו על חילול השבת המועט שנעשה בעבור השידור.