שאל את הרב

לצאת מהצבא בגלל קשים רוחניים?

חדשות כיפה חברים מקשיבים 14/06/18 12:29 א בתמוז התשעח

שאלה

שלום אני חייל בסדיר.

עשיתי מסלול שנקרא "יעד" - זה אומר שאני חייב להמשיך לשרת בחיל החימוש,(כי זה מה שלמדתי) ולחתום עוד שנה וחצי קבע לאחר השירות.

בנוסף עשיתי גם מכינה עם דגש על "מידות וערכים".

לפני שהתגייסתי אמרתי לעצמי שסוף סוף הגיע הזמן שלי קצת להשפיע על הסביבה ממה שלמדתי, ולאחר שהתגייסתי הבנתי שלצערי אני לא מספיק חזק כדי להשפיע על הסובבים אותי במה שלמדתי.

בנוסף, אני גם לאט לאט מאבד מהערכים והמידות שלי.

רציתי לדעת מה נכון לעשות במצב כזה, כי את התאווה ללימוד המידות והערכים עדיין יש לי, אך זה חסר מאוד בסביבתי בצבא.

מבחינתי זה לשבת כל היום ולילמוד.

השאלה: האם זה באמת נכון לחתור לצאת מהצבא לצורך העלייה הרוחנית שלי (וכמובן ההשפעה שלי לסביבה), או לא.

אם כן באם יש דרך שאפשר להמליץ איך?

תודה רבה על העזרה.

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

ב"ה

שלום לך אח יקר!

לפני שנדבר על פתרונות מעשיים אני רוצה להגיד לך שעצם השאלה שלך אומרת המון. עצם זה שאתה בוחר לעשות מעשה ולא לזרום עם המציאות כמו שהיא, מראה שלימוד התורה וההתקדמות הרוחנית חשובים לך ואתה לא מוכן לוותר עליהם. אני לא יודע אם הפתרון הוא לעזוב את צה"ל, אבל עצם זה שאתה מעלה אפשרות כזו מעיד על כך שאתה ממש לא מוכן לוותר על הערכים שלך. ומה שחשוב לי להגיד לפני הכול זה שאם זאת הגישה שלך אתה יכול להיות בטוח שתצליח לעמוד בכל האתגרים ולהתעלות רוחנית גם בצבא.

מהי מטרתו של חייל דתי?

אתה מתאר תופעה מאוד שכיחה שבהחלט אפשר להתמודד איתה, ובוודאי כשמדובר באדם כמוך שכל כך רוצה.

התופעה היא כזו, הרבה בחורים דתיים, טובים ומעולים, חדורי ערכים וגדושים בתורה, מגיעים לצבא עם מטרה להשפיע מהתורה שלמדו על הסביבה החילונית בצבא; וזה מתוך אמונה פשוטה שהם נחשפו לאמת, למידות וערכים ואם רק יגיעו לצבא וינהגו על פי מה שלמדו כולם ישימו לב ויבינו שיש כאן משהו מיוחד, מה שנקרא "קידוש ה' ".

המחשבה הזו יפה מאוד ובהחלט לגיטימית, זה לא מצב שלא יכול לקרות. אבל מה שכן קורה בפועל בהרבה מהפעמים זה שאותם בחורים מתגייסים לצבא ונכנסים לשגרת יום שונה לגמרי ממה שהיו רגילים אליה בעבר, שיגרה שוחקת ואינטנסיבית שדורשת התמודדות אישית לא פשוטה.

במצב הזה אין תמיד פניות נפשית לעסוק בהשפעה על הכלל, בוודאי כשאותם חיילים, הדתיים, אינם רוב במסגרת הצבאית, וכך הם נכנסים, במודע או בתת מודע, לעמדה פאסיבית יותר בתוך המבנה החברתי.

מי שקובע את הטון הוא כמובן הרוב החילוני, והדתי תמיד מפחד להשמיע את קולו, ועולמו האישי נותר כעניין ששייך רק לבית כנסת כביכול. במצב הזה, אין ספק שחייל דתי עלול להיגרר אחרי האווירה החילונית ובטח שלא להשפיע.

חשוב לי לציין שלדעתי הגישה שאומרת שמטרתו של חייל דתי היא להשפיע בצבא היא קומה שבנויה על בסיס מסוים שמאפשר את זה בצורה הכי טובה.

מטרתו של חייל דתי הבסיסית היא להיות החייל הכי טוב שהוא יכול מבחינה מקצועית, זה יעד הרבה יותר בסיסי וברור ליישום שמשפיע כל כך הרבה ונותן את האפשרות להשפיע, כמו שאתה כותב שאתה רוצה.

כמובן שהוא שואף לשמור על אמונה ודבקות בה' יתברך.

ממילא, חייל שזוכר את הבסיס הזה, יתמלא בתחושת סיפוק ולא יחוש את הכישלון כי הוא רואה ההשפעה בעצם מעשיו.

אני מדבר מתוך ניסיון אישי, ובעיקר בעקבות מה שיצא לי לראות בתור מפקד שצופה בחיילים שלו מהצד.

אז מה אפשר לעשות?

כמו שכבר אמרתי, נראה שאתה ממש לא אחד שמוותר בקלות, אשרייך! אבל כמובן שכמה עצות פרקטיות עשויות להועיל. אני מדגיש שאני לא מכיר אותך ולכן אכתוב עצות כלליות, אם ישנם דברים שכבר ברורים לך ואתה מקיים אותם, נהדר!

1. סור מרע: יצירת בועה עם פתחי איוורור

העיקרון המנחה של הדברים הבאים הוא שלפני שאנחנו מנסים להשפיע על אחרים, חשוב מאוד להגדיר לעצמנו באופן ברור מאוד איך אנחנו רוצים להיראות בעצמנו בתוך המסגרת הצבאית (הבסיס שהזכרתי קודם(. כל מה שאנו עושים צריך לעבור במסננת של השכל הישר.

דבר ראשון, "סור מרע" ואז "עשה טוב".

החברה בצבא מגוונת ומזמנת לנו מצבים לא פשוטים שבהם אנו נדרשים לברור את הקליפה ולהשאיר רק את הגרעין הטוב. לברור את המעטפת החיצונית שמחפה על הנקודות הפנימיות שהן אמת וטוב.

כמו שאמרתי, חיילים דתיים מגיעים עם רצון גדול להשפיע והבסיס הוא כמו סיסמא ידועה שברור להם שהם צריכים גם להיות החיילים הכי טובים שהם יכולים להיות.

כמו כל סיסמא שמובילה אותנו בחיים, היא בהתחלה מובנית ולאחר מכן התוכן שלו - הכוונה שלו - פחות מוכרת לנו ולפעמים מגיע לכדי זה שאנחנו שוכחים מה המשמעות של זה.

לכן, חשוב שלא נשכח שאנחנו כאן קודם כל כי אנחנו חייבים לשרת את המדינה, וברור לי שאתה מודע לכל המצוות שנכנסות לתוך זה. חייל דתי טוב (וגם לא דתי) זה חייל שעושה את העבודה שלו בצורה מעולה. אם המרכז היציב של היום-יום שלך יהיה עצם העיסוק המקצועי וחיי החברה יהיו עניין משני מבחינת השאיפות של ההשפעה, ממילא החברה תשפיע פחות ויהיה יותר קל לברור ממנה את הטוב. ברור שאתה חי בחברה ולא רוצה להיבדל ממנה, לכן כדאי מאוד לשים גבולות ברורים שיאפשרו לך ליהנות כשתרצה ממה שכן טוב ונעים לך להשתתף בו. לדוגמא, לשבת עם החבר'ה ולדבר על ענייני העולם זה דבר שקורה כל הזמן בצבא, אי אפשר להימנע מזה,. אבל, אתה יכול להגדיר לעצמך שברגע ששיחה נגררת למקומות אסורים או שליליים בעיניך, אתה עוזב אותה באלגנטיות, לא כדי להראות להם שאתה לא משתתף, הם כבר יבינו את זה לבד, אלא כדי להראות לעצמך שאתה לא משתתף.

עוד עניין הוא השפה.

בצבא אנשים מדברים כמו שהם מדברים בחיי היום-יום שלהם ולא תמיד נזהרים שלא לקלל ליד דתיים (ולא תמיד הם יודעים שזה קללה). אין יותר מידי מה לעשות נגד זה, חוץ מלבקש יפה או להעיר בעדינות שזו תגובה שאסור להתבייש לנקוט בה. אבל, אתה בוודאי לא רוצה להיות מושפע מכך. לכן, אני חושב שכדאי קודם כל להגדיר, באילו ביטויים אני רוצה להשתמש ובאילו לא. אתה יכול להחליט שיש ביטוי כלשהו, שהוא אפילו לא קללה, אבל לא נעים לך כבן תורה להגיד אותו- אז אל תגיד אותו. אותו הדבר לגביי מוסיקה סרטים וכדומה. מה שאני מנסה להגיד, זה שחשוב ליצור בועה חלקית בכל מה שנוגע ליראת שמיים שלך. לעשות הפרדה בין האנשים שאני איתם לבין ההתנהגויות שלהם. וככל שההתנהגות השלילית מהווה חלק גדול יותרהיא יותר חלק מהם ואתה נאלץ להיתקל בה יותר פעמים, כך הבועה תצטרך להיות יותר גדולה. חשוב לזכור שמדובר באחים שלך, ובסופו של דבר אתה רוצה קשר איתם, אבל לפי איך שאתה מחליט שהקשר ייראה. וזה מוביל לשלב הבא- "עשה טוב".

3. עשה טוב:

"עשה טוב". אחרי שהגדרנו מה לא לקחת מהמרחב החברתי, חשוב להגדיר גם מה כן לקחת. לדעתי הכלל הוא שכל מה שמשותף לך ולבחור החילוני שאיתו אתה משרת הוא קרקע טובה לחברות.

קודם כל זה הצבא עצמו, שניכם משרתים בצבא ומתעסקים באותם דברים, צור קשר סביב הנושאים האלו. וחוץ מצבא, שניכם בני אדם (לרוב גם יהודים) וחיים במדינת ישראל, ברור שיש נושאי שיחה או תחומי עיסוק שהם לא "איסור" ואפילו רצויים, שאתם יכולים לדבר עליהם. לכן כדאי ליצור קשרים שאתה מנתב אותם ומחליט איך הם נראים, ולא כצופה מהצד שנגרר אחרי מה שכולם עושים. כך גם תוכל להגיע להכרה יותר גדולה מצד החברה כולה בעמדה הדתית שלך, יכבדו אותך יותר, אבל לא כי אתה "כמו כולם", אלא מפני שאתה בעל עמידה עצמאית וחזקה .

לגביי בנות בצבא, הכלל הנכון לדעתי הוא יחסים של כבוד ומקצועיות, לא מעבר לזה. דבר איתן באדיבות ובנימוס, אך תשתדל מאוד שזה יישאר סביב הנושאים הטכניים. הן מבינות שאתה דתי, ואם אתה משדר את היחס שתיארתי, הן גם מבינות שיש לכך השלכות על היחס שלך כלפיהם אליהם. כמובן שבמציאות זה עלול להיות יותר מסובך, אבל אם תתמיד בזה תראה שבאיזשהו שלב, לרוב ממש בהתחלה, ידעו שזה מי שאתה ויכבדו ואתך.

תאווה ללימוד תורה

שמחתי והתרגשתי לקרוא שיש לך "תאווה ללימוד", זה באמת מדהים. וכמו שאמרתי זה אומר שתצליח בעזרת ה'. רק אכתוב כמה רעיונות שיעזרו להפוך את השאיפה הנהדרת הזו ליותר ישימה. דבר ראשון, "אין אדם לומד אלא במקום שלבו חפץ", המשפט הזה נכון במיוחד בצבא. אין עניין לסיים את הש"ס בצבא, ואגלה לך סוד, גם לא את שניים מקראו ואחד תרגום, אם זה לא מה שעושה לך את זה כרגע. בצבא תלמד מה שאתה אוהב, העיקר שתלמד. הלימוד צריך להיות הפינה המתוקה של היום שלך ולא עוד מטלה מתישה אחרי יום עבודה ארוך. קח לך ספר שאתה ממש אוהב ללמוד, זה יכול להיות חומש עם רש"י, אורות של הרב קוק, או ילקוט יוסף. תלמד מה שעושה לך טוב. העניין השני שאדבר עליו הוא הקביעות, אבל בצבא היא מתאפשרת רק אם לומדים מה שאוהבים. אז תבחר ספר כזה ותקבע לך זמן, לא ארוך מדיי, שבו אתה לומד כל יום. עשר דקות, חמש דקות, לא משנה כמה- העיקר שיהיה לך לימוד קבוע שאתה מתקדם בו ומרגיש שהוא מקדם אותך. ונניח שמיצית את הלימוד בספר הזה- תחליף ספר! אל תחכה שפתאום יימאס לך ותתחיל "לחפף". אני מבין שקשה לשמוע את זה, הרי כתבת שהיית שמח ללמוד כל היום, אבל אתה צריך להבין שדווקא הקביעות היא העניין בצבא ולא כמות הזמן או החומר שאתה לומד. מכיוון שיש לך עוד הרבה זמן עד סיום השירות, וזה מובן שאתה לא רוצה להסתפק במועט, לאט לאט, תמצא לך זמנים יותר ויותר גדולים שבהם אתה יכול לשבת וללמוד בשקט. עניין נוסף הוא השבתות, אני לא יודע כמה שבתות אתה סוגר בצבא, אבל השבת היא הזמן שבו אפשר ליצור איים של קדושה. בשבת אפשר לשאוב כמה שיותר תורה, "מכל הבא ליד", כמה שיותר יותר טוב. כמובן שזה רלוונטי גם בבית, אבל דווקא בצבא אין שום עיסוק בשבת ואפשר רק לשבת וללמוד.

דבר אחרון, ואולי הכי חשוב, תתפלל על זה. את מה שכתבת כאן תשפוך בתפילה זכה לפני ריבונו של עולם.

סיכום

לסיכום, המפתח להתעלות רוחנית בצבא מתתחיל בזה שאתה שולט על עצמך, לא נגרר אחרי החברה. להיות אקטיבי ולהחליט החלטות שנוגעות לחיי היום-יום שלך, להבהיר לעצמך מה אתה מקבל מהחברה ומה אתה משאיר בחוץ, ואיך נראה הקשר שלך עם חיילים אחרים. לימוד התורה צריך להיות המנוע לכל ההתקדמות הרוחנית אך הוא לא חייב להיות גדול בכמות או בזמן הלימוד, העיקר שינבע מתוך חשק ויהיה קבוע.

ואם תתמיד בכל זה, אני סמוך ובטוח שבסוף גם תשפיע מאור התורה שכל-כך אהובה עלייך גם על אחיך לנשק.

"חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת כי עמך ה' אלקיך בכל אשר תעשה "!

בהערכה רבה,

אסף.

פה לכל שאלה asaf702@gmail.com

👈 אומץ הוא לא רק בשדה הקרב - הכנס שישבור לכם את הקונספציה. יום ראשון הקרוב 31.3 מלון VERT ירושלים לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות