שאלה
אני בנאדם שמאוד חשוב לו לעמוד על הדעות שלו ועל מה שהוא חושב. אני לא אוותר בקלות בוויכוחים רק אם אני ממש אבין שאני טועה ולרוב זה לא קורה. אני יודעת שיש עניין להתווכח רק על דברים לשם שמיים. ואני מנסה שרוב הוויכוחים שלי יהיו עם מטרה להתקדם ולצמוח בעבודת ה' אבל אני מרגישה שלפעמים אני לא באמת רוצה להגיע לאמת ולמה שנכון אלא רק לנצח בדיון ולהיות זאת שצדקה וזאת שיודעת הכל. אני יודעת שזה ממש לא טוב אבל זה לא הסוף, לרוב אחרי וויכוחים כאלו מלהט הדיון אני יוצאת עצבנית כי קשה לי כשלא מסכימים איתי. אני יודעת שזה לא בסדר אבל קשה לי להודות בטעויות. הבעיה היא שכשאני מתעצבנת אני ממש לא שמה לב מה אני עושה, אני יכולה להעליב ולפגוע באנשים הכי קרובים אלי. לזרוק הערות לא מתאימות, להתעלם מאנשים ובעיקר להתרכז בעצמי.
דבר ראשון אני רוצה לדעת איך אני יכולה לרצות שבסופו של כל דיון נגיע לאמת ולא למה שאני חשבתי? איך אני יכולה בסוף דיון להודות שטעיתי?
ועוד דבר, איך אני יכולה לשלוט על עצמי בעת עצבים? איך לדעת לעצור את עצמי מפגיעה באנשים שסביבי?
אני מקווה שהסיטואציה הובנה כי קצת קשה להסביר אותה... ממש אשמח למענה.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום לך יקרה!
שמחה שפנית אלינו עם השאלה הזאת. זה ממש יפה שאת מודעת לעצמך ושיש לך רצון לעשות עבודה עם עצמך ולהשתפר. ברור לי שתצליחי!
כולנו אוהבים לנצח, להראות שאנחנו צודקים. כנראה שאם לא היה בנו את הצד הזה שמנסה לנצח ולהוכיח שהוא צודק אז חז"ל לא היו רואים צורך להתייחס למחלוקת ולהשלכות של ויכוח שאינו לשם שמיים.
בקיצור, את בחברה טובה. כולנו ככה, מי יותר ומי פחות. וכל עוד יש בך רצון להשתפר ומודעות לנושא, את כבר בדרך הנכונה.
גם הרצון שלך לעמוד על דעתך הוא דבר חשוב. אפילו אם לא תמיד זה מאה אחוז רק כדי להגיע אל האמת, זהה מעיד על חשיבה, אכפתיות, עומק, נחישות ובוודאי עוד הרבה. יש פה תכונות טובות וחשובות, השאלה איך מנתבים אותן לכיוון חיובי.
הרמב"ם מלמד אותנו שכשאדם נמצא בקיצוניות במידה מסויימת הוא צריך ללכת לקצה השני כדי להגיע אל האמצע. אז בתור התחלה, הייתי מציעה לך לנסות להיות פחות דומיננטית בויכוח ויותר להקשיב. את רגילה להיות במרכז הויכוח, ואולי זה גורם לך לקחת אותו יותר ללב ולראות בזה אתגר אישי, ואז כמובן שהמטרה היא לנצח. נסי לשנות את האתגר לכזה שבו המטרה שלך היא להבין מה הצד השני חושב.
אם זה ויכוח קבוצתי נסי לקחת צעד אחורה, לא לראות את הויכוח בתור משהו אישי שלך אלא כמו כתבה בעיתון או משדר חדשות- מעניין, ויש לך דעה, אבל כרגע את שומעת. מקשיבה.
באופן כללי, יש מילת מפתח שהופכת ויכוח לדיון בריא- הקשבה.
זה לא תמיד קל, אבל זה עניין של תרגול. ההקשבה תעזור לך לשים את הפוקוס על התוכן, וככה להתמקד בלהגיע אל האמת ולא רק לראות מי צדק ומי טעה.
כמעט בכל מחלוקת יש נקודות של הסכמה. יכול להיות שיעזור לך לחפש את הנקודות האלה בזמן הויכוח ולהזכיר לעצמך שהפער בין הדעות לא כזה גדול כמו שזה היה נראה בהתחלה.
רק אחרי שמבינים את שני הצדדים אפשר להגיע להסכמה מה האמת, וגם זה לא תמיד. לפעמים ויכוחים מסתיימים בלי שמגיעים להסכמה, אבל עצם הדיון פותח לכל אחד נקודות מחשבה חדשות וזה כבר דבר חשוב.
יש משפט יפה שאומר "ההבדל בין דיון לויכוח, הוא שבראשון אינך מסכים עם הנאמר ובשני עם האומר" (א.ב. וברינגטון). גם בלהט הדיון, ואפילו בנושא שמאוד חשוב לך, תזכרי שחוסר ההסכמה הוא על התוכן הנאמר ולא עם האדם עצמו. אל תתני לויכוח להסתיר לך את מה שאת אוהבת ומעריכה באנשים שקרובים אלייך. תזכירי לעצמך שאנשים הם הרבה יותר מאשר אוסף של דעות, ומותר להיות חברים גם כשיש פערים במחשבה.
תהיי סבלנית עם עצמך ותזכרי שתהליכים כאלה יכולים לקחת זמן. אולי מחר עדיין תמצאי את עצמך מתעצבנת או זורקת בטעות משפט פוגע, אבל זה לא אומר שזה לא ישתנה לאט לאט. בינתיים אם את מוצאת את עצמך בסיטואציה כזאת- לא להתבייש לבקש סליחה ולשתף בכנות שהויכוח הסעיר אותך ואין פה משהו אישי.
מעריכה אותך על הרגישות והרצון הטוב ובטוחה שאת בדרך הנכונה!
בהצלחה גדולה,
עידית