למה אנשים מאמינים בה' רק כשרע להם?

שלום גלית יקרה!

את מעלה שאלה כאובה ולא נעימה. למה אנשים מאמינים בה' דווקא בעת צרה ולא כל הזמן (גם כשטוב להם). את עצמך כותבת את מה שהכי ראוי ונכון: "הרי מי שבאמת מאמין בה', מאמין בו כל הזמן ולא רק בצרה".

אנחנו לא יודעים מה עובר על כל בנאדם, אנחנו כן יודעים מה ראוי וצריך להשתדל- ללכת בתורת ה' ולהשתדל לעלות ולצמוח בה.

יש אנשים שגדלו בבית שזו האווירה, אין מסורת אבל יש אמונה תמימה שצצה כשקורה משהו רע; היכולת להישען על ה' מביאה הרבה תקווה גם כשביום-יום אין כזאת אמונה. יש אנשים שמורכב להם הקשר עם הקב"ה אבל בזמני קושי יש להם את בורא עולם.

ויש גם כאלו שהעמידו את עצמם במרכז בצורה מאוד בולטת, עד כדי תחושה של "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח', י"ז) ואולי קצת שכחו את הקב"ה, עד שהמציאות באה ומזכירה להם שצריך קצת ענווה.

כך או כך, אני חושבת שהשאלה שלך צריכה לעורר בראש ובראשונה מחשבות כל אחד על עצמו, בלי לחשוב על איך השני מתנהג (כן לנסות לדון לכף זכות).

החיים שלנו מאוד עמוסים בדרך כלל, לכולנו יש מטלות, חובות, חלומות שרוצים להגשים, משפחה, חברים. העומס הגדול של החיים לפעמים הוא קצת 'ייצר הרע' שגורם לנו לרוץ ולא לעצור מדי פעם, לשים יד על הדופק ולחשוב באמת מה מצבי הנפשי והרוחני, איך עבודת ה' שלי, האם טוב לי ועוד. לכן טוב שיש שבת שנותנת זמן להטענת כוחות, רוחניים, נפשיים ופיזיים והלוואי שנדע לנצל את המתנה המדהימה הזו שקרויה שבת.

בנוסף לכל העומס של החיים, לכל אחד יש גם את ה'תיק' שלו- קשיים ואתגרים שהקב"ה נותן לו. הרב אבינר מסביר שהחיסרון מגיע לאדם (פרנסה, בריאות וכו') כדי שנתפלל. ולא הפוך, בגלל שקשה אז מתפללים, כמו שתיארת במכתבך. החיסרון מגיע כדי שנתפלל ובכך הקשר עם הקב"ה ילך ויעמיק ויתחזק. אנחנו בעצם צריכים לשמוח על ההזדמנות שיש לנו בתפילה ולהיות קרובים לריבון עולמים.

כמו שאת אומרת, החכמה היא גם להגיד תודה על מה שיש ולהתפלל גם כשטוב, ולא רק כשרע חס וחלילה. כך כתוב בתהילים (צ"ב ג'): "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת". במהלך היום, כשרואים, כשיש אור ושמחה ושמש, ובנמשל- כשהכל הולך לנו טוב וחלק, אז אנחנו אומרים "חסדך". בלילות, כשקשה לנו, חשוך וקר ולא ידוע מה יהיה, אז אנחנו אומרים "ואמונתך בלילות", מנסים להאמין בכל הכוח שיהיה בסדר. הפסוק אומר לנו- צריך גם ביום וגם בלילה להתפלל, גם כשרע לנו וגם כשטוב לנו.

ולסיום לשאלתך, אנחנו כבני אדם לא מושלמים, וגם כיהודים יש והמצוות לא מתקיימות כמו שצריך. וכך גם באמונה בה', כפי שתיארת. אני חושבת שאולי כדאי לנסות לראות את הצד החיובי, שיש בכל זאת בבן אדם הרחוק ביום-יום, קרבה לה' ואמונה. אולי ננסה לראות זאת לא כצביעות חלילה אלא כנקודה טובה בנשמה שאכן מחפשת וקרובה לקב"ה, כמו יהודי אמיתי. הרי דווקא כשקשה ויש הרבה דברים מאתגרים, בן אדם יכול לבוא ועוד יותר 'לשבור את הכלים'- 'גם ככה קשה לי אז עכשיו עוד יותר הקב"ה מקשה עליי? לא צריך ולא רוצה קשר'. ובמקום זה, הוא כן מחפש את הקרבה לקב"ה ואת הקשר איתו, כי זה מה שנותן לו כוח.

גלית יקרה, תודה על שאלתך,

שנזכה באמת לעבוד את ה' בכל זמן ועת.

אל תפסיקי לשאול ולברר ולהיות במגמת עליה,

ברכה והצלחה!

שרון