מדוע בעצם נברא העולם? ואיך חייו של אדם מוסיפים משהו?

שלום לך.

שאלתך היא אולי בין השאלות היסודיות ביותר בחיים האלו, עד כדי כך שהחכם באדם- שלמה המלך, הקדיש לסוגיה הזו ספר שלם, את ספר קהלת, שכולו מתייחס כמעט אך ורק אליה. "דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת". כל החיים האלו נראים לכאורה מבוזבזים ומיותרים, אנשים נולדים ומתים והכל חוזר בעולם. לכן זו שאלה עמוקה מאד, ותודה לך עליה!

נתחיל מכמה נקודות מוצא חשובות מאד וננסה ביחד להבין מדוע נברא העולם – ולשם מה?

מחוק הטוב להיטיב

את שאלתך החשובה שואל גם רמח"ל בספרו "דרך ה' " ותשובתו לשאלה – "כי מחוק הטוב להיטיב": הקב"ה רצה להיטיב ולכן ברא את העולם. מרחב שלם בו הטוב מורעף על הבריאה, מבלי הפסק. כעת מהו הטוב הגדול? שלאדם יש קיום, האדם ממש את היכולת שלו, צועד בנתיב שהוא לחלוטין שלו, מגלה את עצמו, מגיע לסיפוק וגודל בחייו!

לכן גם הקב"ה ברא את מה שאנו קוראים לו "רע" בעולם. חשוב מה היה קורה אילו כולם היו חכמים ב 100% כולם היו עשירים 100% כולם היו רק צודקים תמיד 100%. מה היה קורה? אין שאיפות, אין חוויה, אין באמת בשביל מה לחיות, העולם כבר שלם, האנושות כבר שלמה. לכן הקב"ה אפשר לאדם מרחב. מרחב לטעות, מרחב לגדול, מרחב לגלות כישרונות שחבויים בו, הקב"ה ברא בכוונה עולם לא מושלם כדי שהאדם יהיה "שותף במעשה בראשית", לא אחד שמקבל הכל משמיים, כעני בפתח. כזה היה הופך אותנו להיות אנשים ללא חדווה שבמעשה, שבמאמץ. נברא אדם שעובר תהליכים ואחראי על חייו. שיש התקדמות ביום שלו ובחיים שלו! אך איך זה פועל באמת? איך אדם מצליח לגלות את עצמו?

פרדוקס ההטבה

הקב"ה גילה לאדם סוד שיגרום לו לפרוץ ביתר שאת וייתן לו משמעות גדולה בחיים האלו – "התדבק במידותיו.. מה הוא רחום אף אתה רחום..". ככל שהאדם דבק במידות האלוקיות, הוא עצמו מגלה כמה טוב וכמה כוח יש בו, הוא הופך להיות אדם מיטיב כל הזמן – כמו שהקב"ה ברא את העולם כדי להטיב לברואים. למעשה, ברגע שאדם מבין כמה הוא יכול לקדם את העולם, לקדם את החברה ולקדם את האנושות הוא ממלא את החיים שלו בטוב!

וזה פרדוקס (שני ערכים שמתנגשים): שמצד אחד האדם נותן ונותן מעצמו ומצד שני הוא חווה סיפוק אדיר. ראה איך דווקא האנשים שתורמים את רוב מרצם לטובת האחר, לטובת החברה או לטובת העולם – ולמרות שהם לא ישנים בלילות, ומוציאים כספים וכד' – הם עדיין אנשים מאושרים ומלאים.

חשוב לציין, זה אולי נראה סותר בעולם הזה שלנו, שמטיף שכל אחד יעשה מה שטוב לו – "חיה ותן לחיות". הקב"ה אומר לעולם: לא! "חיה וחשוב על זה שחי לידך!" וככה תוכלו לקדם את העולם. ככה תראו כמה העולם מתקדם.

גם העולם בהתקדמות מתמדת

אז כפי שאמרנו, כדי שהאדם יוכל לגדול הוא צריך לזהות את עצמו, את הטוב שיש בו. אך לא רק האדם גם העולם צריך לגדול! גם העולם צריך להבין מהו המוסר האמיתי, מהי דרך האמת. היהדות התחילה צעד אדיר וקידמה את העולם בכמה שלבים, גם האסלאם והנצרות שיצאו מתוך הרעיונות של היהדות קדמו את העולם מאד. וגם היום העולם לומד לאט לאט את הטוב, את האמת.

חשוב כמה האנושות התקדמה: בסובלנות, ביחס לנשים, בגילוי סודות הבריאה, ברפואה, באמונה שלה (רוב מכריע של העולם מאמין באל אחד, נתון הזוי בהתחשב בעובדה שרק לפני 2000 שנה – זה ממש לא היה המצב). אם כך, גם העולם מתקדם, ביחד עם האנשים שמתקדמים ומקדמים אותו. כאשר ליהדות ולעם היהודי יש תפקיד היסטורי חשוב בבימת האנושות- להנחיל את רעיונות האמת האלו בעולם.

תפקיד עם ישראל

לאור כל זאת גם מתבהר מדוע הקב"ה בוחר בעמ"י שהמטרה שלו היא לא להיות "הכי טובים" או "הכי חכמים" המטרה שלו להיות – "אור לגויים" להיות עם – למען עמים אחרים, תודעה של שליחות והתמסרות כל הזמן. להטיב לאחר. וגם אנחנו בתור אנשים פרטיים, יכולים בכל יום להיטיב לעצמנו, לבני המשפחה, החברים, ולאחרים. מתוך המעגל הפרטי, של הדברים שמעניינים לי עכשיו, מושכים אותי עכשיו, מרתקים אותי עכשיו, נמשכת השפעה להיטיב עם העולם. אולי לא ממש ברגע הזה, אבל בהמשך. זה חלק מהייעוד של גיל ההתבגרות: להתנסות בחוויה של ההתלהבות מדברים, של רתימת האנרגיה לטובת פרויקט מסוים, של רצונות ושאיפות שמתגבשות לכיוונים שונים. זה הזמן שלנו "לעוף על עצמנו", ולגלות מה מניע אותנו, מרגש אותנו, ונראה לנו חשוב.

הזמן

אתה שואל "מה היה לפני העולם". מושג הזמן הוא מושג מופשט, אנו מכירים המון סוגים של "זמן". למשל זמן פסיכולוגי – יצא לך להרגיש פעם שאתה מחכה בתור ו"הזמן לא עובר"? או להיפך, להיות בסופרלנד ו"הזמן עובר מהר כשנהנים"? זמן פסיכולוגי נוגע ל חווית האדם ולאו דווקא לכמה דקות עבור בשעון. ישנו זמן ביולוגי שנוגע להזדקנות ולהתבגרות, יש לך אדם בן 60 אך מתפקד כבן 20 וכן להיפך. וישנו גם זמן פיזיקלי – זמן שמוגדר בזכות העובדה שיש תודעה לבני האדם. פירושו של דבר, האדם רואה שכוכבי הלכת נעים בכיוון מסוים, והנה השמש זורחת והולכת ושוקעת ונוצרת יחידת זמן בשם: "יממה". ובעצם, אם לא היה אדם שיסתכל על השמש, לא היה זמן כזה שנקרא "יממה".

אם כן, לפני היווצרות האדם, ולפני שנבראו המאורות – המושג של זמן לא היה רלוונטי, כי אין מי שיגיב למערכת מסויימת. ולכן כל שאלת ה"מה היה לפני" לא רלוונטית, כי אנו מדברים במושגים שלא קיימים במה שהיה לפני, מה שהיה לפני זהו לא זמן, זה מעל הזמן.

ולכן אם נסכם ניתן לומר:

1. הקב"ה ברא את העולם כדי להיטיב.

2. האדם יכול לגלות את עצמו דרך העולם, דרך האתגרים בעולם, וככה לממש את מי שהוא, וכשאדם חי כך כמובן שהחיים שלו שווים מאד.

3. האדם נמצא בהתקדמות מתמדת, והחיים שלו אינם מקריים ועצובים – להיפך, הם מלאי משמעות. גם העולם נמצא בהתקדמות מתמדת, בזכות הרעיונות האלו, בזכות האנשים האלו. עד לבוא הגאולה השלמה.

4. לפעמים אנחנו בתחושה שדברים משעממים או חוזרים על עצמם. זו הזדמנות לבחון מחדש את הרצונות שלנו (מומלץ עם אנשים שקרובים אלינו, כמו חבר טוב, קרוב משפחה וכו'), ולבדוק מה מניע אותנו לפעול ולעשות. אתה מוזמן לחשוב גם איתנו.

בהצלחה בכל,

חנן.