שאלה
שלום הרב
חשבתי קצת על העולם הבא, והתעוררה לי שאלה:
כשאדם נפטר הוא עובר מעולם של שקרים ותאוות לעולם האמת, אנחנו צריכים מאוד לשמוח על הזכות שהוא מקבל, ולא לחשוב רק על עצמנו ועל זה שהוא עזב אותנו...
אם ככה למה צריכים להיות אבלים כשאדם נפטר?
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
זו שאלה נפלאה,
שהרמב"ן כבר התייחס אליה בפירושו לתורה, דברים פרק יד:
"ולפי דעתי כי טעם "עם קדוש" הבטחה בקיום הנפשות לפניו יתברך, יאמר אחרי שאתה עם קדוש וסגלת ה' ולא ישא אלהים נפש וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, אין ראוי לכם להתגודד ולהקרח על נפש ואפילו ימות בנוער" – כלומר, כאן מופיעה ההנחה שלך. אנחנו עם קדוש, והקב"ה עימנו, והנפשות בעולם הבא – לא ראוי לעשות מעשי אבלות קיצוניים, אפילו אם אדם מת צעיר ("בנוער").
"ולא יאסור הכתוב הבכי" – כאן שואל הרמב"ן את השאלה שלך: אז למה התורה לא אסרה בכלל את הבכי, ואפילו ציוותה על האבלות ?
"כי הטבע יתעורר לבכות בפירוד האוהבים ונדודם אף בחיים" – אנחנו בני אדם. יש לנו רגשות טבעיים. התורה אינה נלחמת בהם. היא מקבלת אותנו כבני אדם. כיוון שבני אדם בוכים בפרידה – אפילו בחיים – התורה מתירה, ואף מצווה, לחיות את החיים הטבעיים האלה.
"ומכאן סמך לרבותינו (מו"ק כז ב) באסרם להתאבל על נפש יותר מדאי" – אבל באמת צריך לא להגזים באבילות.
נפלא, לא ?
כל טוב