לוח השנה העברי

בס"ד

שלום רב,

אכן שמות החודשים נלקחו מתוך המציאות בבבל. בספרי התנ"ך שמתארים את המציאות שאחרי גלות בבל, נזכרים החודשים בשמם המוכר כיום. כך במגילת אסתר:

פרק ב' פסוק טז' וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל-הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶל-בֵּית מַלְכוּתוֹ בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא-חֹדֶשׁ טֵבֵת בִּשְׁנַת-שֶׁבַע לְמַלְכוּתוֹ

פרק ג' פסוק ז' בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא-חֹדֶשׁ נִיסָן בִּשְׁנַת שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ שְׁנֵים-עָשָׂר הוּא-חֹדֶשׁ אֲדָר

פרק ח' פסוק ט' וַיִּקָּרְאוּ סֹפְרֵי-הַמֶּלֶךְ בָּעֵת-הַהִיא בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא-חֹדֶשׁ סִיוָן בִּשְׁלוֹשָׁה וְעֶשְׂרִים בּוֹ וַיִּכָּתֵב כְּכָל-אֲשֶׁר-צִוָּה מָרְדֳּכַי אֶל-הַיְּהוּדִים וְאֶל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים-וְהַפַּחוֹת וְשָׂרֵי הַמְּדִינוֹת אֲשֶׁר מֵהֹדּוּ וְעַד-כּוּשׁ שֶׁבַע וְעֶשְׂרִים וּמֵאָה מְדִינָה מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ וְעַם וָעָם כִּלְשֹׁנוֹ וְאֶל-הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם

כך גם בספר נחמיה ולא נאריך בציטוטים.

בתקופה הקדומה השתמשו בשמות עבריים לחודשים.

להלן רשימת החודשים עם שמם העברי העתקי ושמם הבבלי (שהוא במקור מהשפה האכדית). אפשר לראות שמלבד חודש תמוז אין שום חודש שקשור לאלילות.

תשרי באכדית: תשריתו (tašrītu) = התחלה. חודש זה מוזכר בספר מלכים א (ח ב) בשם ירח איתנים. שם החודש הזה הוא היחיד מכל יתר השמות הבבליים, שנמצא גם באוגרית = ירח תשרת.

(מר-)חשון באכדית: ירחו-שמנו (shaman), ארך-שמנו או ורחו-סמנו = החודש השמיני. בימינו חל שיבוש נוסף – הקידומת "מר" הושמטה והחודש נקרא בקיצור: חשוון. במקרא נקרא מרחשוון בשני שמות: החודש השמיני על פי מנין יציאת מצרים וכן ירח בול: וּבַשָּׁנָה הָאַחַת עֶשְׂרֵה בְּיֶרַח בּוּל, הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי (מלכים א ו לח). הפרשנים מוצאים בשם "בול" רמז לצמחים שבלו בשדות או ביטוי לגשמים החזקים המתחילים בחודש זה כעין מבול.

כסלו באכדית: כיסלימו (kislimu) = אולי משורש שפירושו: עבה, שמן (במשמעות של גשם כבד?). החודש מוזכר פעמיים בתנ"ך - בספר זכריה (ז א): "הָיָה דְבַר ה' אֶל זְכַרְיָה בְּאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ הַתְּשִׁעִי, בְּכִסְלֵו". ובפתיחת ספר נחמיה (א א): "וַיְהִי בְּחֹדֶשׁ כִּסְלֵו… וַאֲנִי הָיִיתִי בְּשׁוּשַׁן הַבִּירָה".

טבת באכדית: טֶבִּיתוֹ (tabitu) = ששוקעים בו. כנראה הכוונה לבוץ שמצטבר בגשמים. חודש טבת נזכר במגילת אסתר: "וַתִּלָּקַח אֶסְתֵּר אֶל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ... בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי הוּא חֹדֶשׁ טֵבֵת" (אסתר ב טז)

שבט באכדית: שבטו (shabatu) - חודש הגשם המכה. מוזכר בספר זכריה (א ז): "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ (=לַחֹדֶשׁ ה- 11) הוּא חֹדֶשׁ שְׁבָט…"

אדר המילה האכדית היא אֲדָרוּ (adaru). ייתכן שפירושה הוא האפלולי (המעונן). החודש נזכר בשמו (ובמספרו) כמה פעמים במגילת אסתר, לדוגמה: "וּבִשְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ (=בחודש ה- 12) הוּא חֹדֶשׁ אֲדָר..." (אסתר ט א).

ניסן באכדית: ניסנו (nisanu) = פירות ראשונים. החודש מוזכר בספר נחמיה (ב א), ובמגילת אסתר: "בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן הוּא חֹדֶשׁ נִיסָן... הִפִּיל פּוּר הוּא הַגּוֹרָל לִפְנֵי הָמָן" (ג ז). קרוי במקרא "חודש האביב"

אייר באכדית: איארו (ayaru) = אור? מוזכר בתלמוד, מסכת ראש השנה. קרוי במקרא "ירח זיו": בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית יֻסַּד בֵּית ה'--בְּיֶרַח זִו (מלכים א ו לז).

סיון באכדית: סיוואנו (siwanu) או סימנו = מועד קבוע. נזכר, במספרו (החודש השלישי) ובשמו, במגילת אסתר (ח ט): "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי הוּא חֹדֶשׁ סִיוָן… וַיִּכָּתֵב כְּכָל אֲשֶׁר צִוָּה מָרְדֳּכַי…"

תמוז באכדית: תמוז (*tammūz). תמוז הוא שמו של הָאֵל הבבלי תמוז, אֵל הפריון והפריחה, שעל פי אמונת הבבלים היה מת בתחילת כל קיץ, עם נבילת הצומח, ושב ומתחדש אחרי הגשמים. הָאֵל תמוז נזכר במקרא (יחזקאל ח יד): "וְהִנֵּה שָׁם הַנָּשִׁים יֹשְׁבוֹת מְבַכּוֹת אֶת הַתָּמוּז."

אב באכדית: אבו (abu) = קנים. ייתכן שהשם מציין את הפעולה החקלאית של כריתת הקנים שהייתה מקובלת במזרח הקדום בחודש זה. בלוח העברי חודש אב מסמל את החורבן הלאומי, ולכן נוהגים להוסיף לשם החודש מילת נחמה – "מנחם אב".

אלול באכדית: אלולו (elulu). פירוש השם אינו ידוע. מוזכר בספר נחמיה – בשמו (אך לא במספרו): "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל" (נחמיה ו טו).

נראה שבאופן מעשי יותר נוח לציבור לקרוא לחודש בשם מאשר לקרוא לו במספר.

באשר לקביעה מתי מתחילים לספור את החודשים. המשנה במסכת ראש השנה מסבירה שיש ארבע ראשי שנים:

באחד בניסן ראש השנה למלכים ולרגלים = לפי הדרכת התורה השנה הציבורית, של כלל ישראל מתחילה באביב.

באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה = משום שרוב הבהמות יולדות בחודש אב, והזמן נקבע מיד אחר כך.

באחד בתשרי ראש השנה לשנים לשמיטין וליובלות לנטיעה ולירקות - זו שנה שמתחילה בסתיו והיא מתאימה לכל גידולי האדמה.

באחד בשבט ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים - בחמישה עשר בו - גם כאן הקביעה קשורה לעונת השנה. לפי דברי רש"י: "שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות ונמצאו הפירות חונטים מעתה." כלומר הפירות שאנו רואים על האילנות לאחר ט"ו בשבט, הם ודאי פירות שגדלו מהמשאבים הטבעיים של השנה החדשה

מכאן שכל ראש השנה נקבע לפי עניינו ואינו מבטל את האחרים.