לבחור נכון

שלום טוהר יקרה,

אני לא רב, רק משיבה בחברים מקשיבים.

טוב מאוד בעיני שאת חושבת קדימה, רוצה לברר את דרכך בעולם, רוצה לבנות אישיות יציבה ומגובשת שהכיוון הרוחני שלה ברור.

רוצה להגיד לך כמה דברים:

1. את בת 17. בדרך כלל זה גיל מוקדם מדי להפגש בו למטרת נישואין. אבל זה הזמן הנכון לבדוק איך את מתחזקת בערך העצמי שלך, בלהקשיב לעצמך טוב, בלבדוק איזה סוג של בית היית רוצה להקים, בזמן הנכון עבורך, בעזרת ה'.

ורק את תחליטי מתי את מוכנה לקבל הצעות למטרה זו. כדאי לך קודם לעבוד על הבירור הזה שכתבתי ורק אחר כך, כשאת יודעת לאן את רוצה להגיע להתחיל לשמוע הצעות ולבדוק, על פי אמות מידה נכונות, ועם הקשבה ללב ובעיני גם עם הדרכה שתלווה אותך בקבלת ההחלטות, בסינון נכון של ההצעות ובלעשות סדר במהלך הפגישות.

2. משתפת אותך במה שאני חושבת בעניין בירור הכיוון הדתי. אני חושבת שכל אחד צריך לחפש ולמצוא את המקום הרוחני שנכון לו ולשמור שהדברים הבאים יהיו מוגדרים ויציבים בדרך שבה הוא בחר:

א. לשמור על התורה ועל המצוות לפי ההלכה.

ב. שיהיה לו רב.

האם לבחור בכיוון דתי או דתי לאומי, בעיני השאלה היא מהן האבנים הגדולות בחיים שלך?

מכירה את הסיפור על המרצה עם האבנים והחול?

מעתיקה לך אותו מתוך האתר של ערכים:

מרצה זקן בבית ספר למנהל בארה"ב הוזמן לשאת הרצאה בנושא תכנון זמן יעיל בפני קבוצה של חמישה עשר מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב.

העביר האיש את מבטו באיטיות על פני הנוכחים, ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי".

הוציא מיכל זכוכית גדול מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו, והניחו לפניו. לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת בתוך המיכל.

כאשר התמלא המיכל ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, נשא המרצה אט אט את מבטו ושאל: "האם המיכל מלא?" כולם השיבו: "אכן".

המתין מספר שניות ושאל :"האומנם?" שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ.

בזהירות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות, עד שירדו לתחתית המיכל ומילאו אותו. שוב נשא המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המיכל מלא?"

אחד ממאזיניו השיב: "נראה שלא".

"נכון!" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא חול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות לבין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא?"

הפעם, ללא היסוס, השיבו התלמידים המחוננים במקהלה: "לא!"

"נכון!" השיב להם המרצה הזקן, וכפי שציפו תלמידיו, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו.

שוב נשא המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה?"

השיב אחד הנועזים שבין מאזיניו:

"אנו למדים שככל שנראה לנו שיומננו גדוש ומלא התחייבויות, הרי שאם נתאמץ באמת, תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות".

"לא", השיב המרצה הזקן. "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך".

דממה עמוקה השתררה באולם. כל אחד מן הנוכחים ניסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.

הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? לקחת זמן לעצמכם?"

כאשר תזהו מהן האבנים הגדולות, הכניסו אותן ראשונות למיכל חייכם.

עד כאן הסיפור.

תשאלי את עצמך מה האבנים הגדולות בחיים שלך?

אמונה? קבלת עול? קיום מצוות? עקביות בעבודת ה'? לימוד הלכה? שמחה? לאהוב את מי שאת? לא לשכוח שאת בת של מלך? להיות מחוברת לעצמך וללב שלך? לרצות לגדול ולבנות, בבוא העת, בית יהודי אמתי?

מה חשוב לך באמת?

מי הן דמויות המופת שלך?

איפה תרצי לראות את עצמך בעוד עשור?

בעיני, כל עוד את בוחרת לבנות את מי שאת הולכת להיות לפי ההלכה ומחליטה לשים קודם את האבנים הגדולות שבונות את החיים שלך, שמבררות מה חשוב לך ומה לא באמת מגדיר אותך מבפנים ולא באמת הולך איתך הלאה, את במקום שנכון לך.

שיהיו לך החלטות טובות

ב"הצלחה רבה

רק טוב ושמחה

נועה, חברים מקשיבים