שאל את הרב

לא מצליח למצוא זיווג

הרב עוזיאל אליהו הרב עוזיאל אליהו 01/03/20 12:49 ה באדר התשפ

שאלה

לרב שלום

אני בן ישיבה דתי לאומי.

זה למעלה משלוש שנים שאני מחפש אחר אשתי.... טרם נמצאה

 

היו מספר בנות שבעיני הדלות היו יכולות להתאים לי(מתוכם הייתי צריך רק אחת).

אבל מה שניסתי לא עזר  ונדחיתי לפני שפגשו אותי אפילו.(אם הייתי כותב את הסיבה הרב היה תמה תמיה גדולה).אומנם גם על זה אני מודה לה׳ כי זה לטובתי.

כמובן שאני מתפלל בלי סוף אבל תוחלת ממושכה וכו׳ ואני חש את זה בצורה ממשית. 

אז באים אנשים טובים ואומרים לי אתה צעיר.

וזה לא מנחם אותי במשהו כי אני כבר לא יכול יותר כפשוטו תש כוחי בלי קשר לגיל אם אני צעיר או לא.

וזה משפיע לי על הלימוד ועל כל דבר בחיים כי כרגע זה מה שמעניין אותי זו המחשבה היחידה שתקועה לי בראש מרגע קומי עד שכבי וחוזר חלילה.

אני לא אומר חלילה שה׳ לא בסדר

אבל כוחותי אזלו.

שמתי לב שבצורה כללית בדור יש מכה מאוד קשה של רווקים/ות בגיל מבוגר (גם יותר ממני) .

גם עליהם אני מתפלל וצר לי עליהם.

א.אם הרב מכיר שריד מהשרידים אשר ה׳ קורא כמרן הרב אליהו זצ״ל אין לי ספק שהדבר יהיה לי לעזר גדול..

(אני יודע שאדם צריך לבדוק את עצמו לפני שהוא בודק את המזוזות ופונה לרבנים וכו׳ אבל אני באמת אומר לרב שאני רואה שאין בידי יכולת בזה כלל וכלל).

ב.אם הרב יכול לייעץ לי מה לעשות.

אני מודה לרב.

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

תשובה

ב"ה

שלום.

במתח הזה שנמצא בין השתדלות ועשיה לבטחון בהשם ואי עשיה יש תחנה נוספת וקוראים לה הרפיה.

הרפיה היא לא חוסר עשיה והיא לא חוסר השתדלות היא גם לא חוסר חיזורים וגם לא חוסר צפיה.

הרפיה היא מצב תודעתי עמוק מאוד של קיווי (יצירת קו) להשם. כל מה שקורה הוא מאת השם יתברך . ואם את תהיי מסוגלת להרפות ולשחרר את עצמיך מהפחד שלא תמצאי חתן (כפי שכתבת בשאלה..) ומהלחץ העצום והסחרור העצמי שבו אתה נמצא אזי אתה נותן מקום להשם שהוא יפעל את מה שצריך לפעול.

יש לך אבא שבשמיים שאוהב אותך ורוצה מאוד מאוד מאוד שיהיה לך טוב ושתקים משפחה וכל מה שהוא עושה ועשה עד כה זה היה לטובתך !!

אז מכאן ואילך אתה צריך לנסות ולעבוד על התודעה ולהרפות בבחינת מה שאמר דוד המלך ב

תהלים פרק מו פסוק יא "הַרְפּ֣וּ וּ֭דְעוּ כִּי־אָנֹכִ֣י אֱלֹהִ֑ים אָר֥וּם בַּ֝גּוֹיִ֗ם אָר֥וּם בָּאָֽרֶץ"

המשמעות של ההרפיה הזו הכנעה מוחלטת להשם.והכניעה הזו היא היא שנותנת את הכוח להמשיך ולהשתדל ולבקש מחברות ומשדכנים הצעות נוספות אבל בעמדת נפש של הרפיה !!!

ואולי בעזרת זה תוכל לשנות את תפיסת התודעה שלך ובמקום לחפש אחר מציאה תחפש באמת את האבדה שאבדה לך...

אני מעתיק לך תשובה אחרת שכתבתי אבל מתאימה כהמשך לדברים.

___________________________

המטוטלת הזו שבין ביטחון מוחלט בה´ עד כדי כניעה לבין השתדלות בעשייה מטלטלת גם את אותי כשקראתי את מילות השיר. ויתכן שהטלטלה הזו נותנת לאדם מקום רחב להיות באמצע ולא להגיע לנקודת קצה

כך ההרגשה שלי כשראיתי את המילים .הנה אכתוב לך אותם

" הנה אני כולי שלך, עשה בי כרצונך

באתי ריק, אני נכנע, לבי נתון לחסדך

גם אם הכול ישלל ממני, בתוכי קולך אשמע

מן הכאב הוא ירימני, ימלאני בהשראה "

אנסה לפרש ולהבין את הכתוב על פי דברי חז"ל.

1) הנה אני - אבא שלנו הראשון אברהם כשנקרא לניסיון האחרון בעקדת יצחק אומר "הנני" ורש"י מפרש שזו לשון זימון והמדרש מבאר שבשעה שאברהם זימן את עצמו לקבל את דבר ה´ זכה לכהונה וזכה למלכות וכך כתוב במדרש בפרשת וירא

"אברהם אמר בשני מקומות הנני- הנני למלכות, הנני לכהונה, וזכה לזו ולזו"

כלומר הצעד הראשון בהתקרבות אל ה´ זה לומר הנני בלי לחקור ובלי לשאול ובלי להסס אלא להתייצב מיד להיות נכון ומוכן "היה נכון נכון תמיד"

2)את המילים "באתי ריק" אני לא מבין שהרי משחר ילדותינו אנו אוספים מצוות ואין מצב של ריק שהרי דוד המלך אומר בשיר השירים "כפלח הרימון רקתיך " ועל זה דרשו חכמים שאפילו הריקנים מלאים מצוות כרימון .

ובנוסף התלמוד במסכת נידה דף ל עמוד ב מבאר שתינוק הנמצא בבטן אימו לומד את כל התורה כולה!! ויש לו שליחות ויש לו יעוד ויש לו מטרה בעולם ויש לו מלא משימות שעליו לבצע .וכשהוא נולד הוא מתחיל לממש את כל הצפיות שומר עושה ומקיים .לפעמים הוא חוטא מפספס ומחטיא את המטרות ולפעמים הוא קולע אל המטרה בדיוק.

חכמים למדונו שהאדם העומד לפני ה´ עומד "איך שהוא" עם מה שיש בו ומה שאין בו על חסרונותיו ויתרונותיו. אין מצב לעמוד לפני ה ´ "בחצי מתכון "- במלאות או בחסרון שהרי ה´ בוחן כליות ולב ויודע הוא מה יש ומה אין ולכן על האדם להתייצב לפני ה´ כמו שהוא .

3) המילים "אני נכנע" מתוארות בתורה בויקרא פרק כו פסוק מא

אַף־אֲנִ֗י אֵלֵ֤ךְ עִמָּם֙ בְּקֶ֔רִי וְהֵבֵאתִ֣י אֹתָ֔ם בְּאֶ֖רֶץ אֹיְבֵיהֶ֑ם אוֹ־אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל וְאָ֖ז יִרְצ֥וּ אֶת־עֲוֹנָֽם "

שכניעת הלב בא כתוצאה ממעשים לא טובים של האדם וכניעת הלב הוא עונש עבור אותם מעשים שהרי במצב מתוקן היינו מקווים ורוצים שהלב יהיה לב טהור, לב שומע, לב מבין, לב שמח.

ומתוך הסבל והייסורים שמביא הקב"ה על האדם הוא מכניע את ליבו וכפי שאומר המדרש ילקוט שמעוני תורה פרשת בחקותי

"כיון שנכנע לבם לתשובה ומתודים על עונותיהם מיד מרחמין עליהם"

רבי שלמה אבן גבירול המחיש לנו מה היא ההרגשה של כניעה ובפיוטו המפורסם הוא מתאר את מעלת השיבה אל ה´ שהיא במצב של כניעה וכך הוא כותב " לולי אמירתך "שובו ואשובה" היה כרב חובל נכנע במצבו "

כלומר מצב הכניעה הוא רגע אחד לפני הסוף. מצב שבו אוניה מלאה נוסעים מפליגה בים סוער ורב החובל יודע שעוד כמה דקות הגלים והסערה מטבעים את הספינה על הציוד ועל האנשים ואז הוא אוסף את כולם לסיפון האוניה ומודה שאין בכוחו להנהיג את הספינה ועוד כמה דקות הספינה טובעת והוא נכנע במצבו וקצרה ידו מלהושיע ואין לו מה לעשות -אילולי קרש ההצלה היחיד שיכול להציל אותו ממצבו זו - חזרה בתשובה אל ה´ "לולי אמירתך שובו אלי ואז אשובה אליכם להציל אתכם היינו כמו אותו רב חובל מסכן שמבולבל כל כך ולחוץ ולא יודע מה לעשות עד שנכנע למצב .

הכניעה היא עמדה נפשית של עוצמה שמתוכה האדם חוזר אל עצמו חוזר להיות הוא . חוזר לכוחותיו חוזר לייעודו חוזר לשליחותו חוזר לעצמיותו שנשכחה מאיתו .

4) המילים "ליבי נתון לחסדך" מתייחסים כנראה לדברי רשב"י שאומר שכל ישראל בני מלכים ורק מלך ליבו נתון לחסדי ה שכך אומר שלמה המלך משלי פרק כא

פַּלְגֵי־מַ֣יִם לֶב־מֶ֭לֶךְ בְּיַד־ה֑´ עַֽל־כָּל־אֲשֶׁ֖ר יַחְפֹּ֣ץ יַטֶּֽנּוּ

וכפי שפירש זאת המלבי"ם

" הגם שלב האדם הפרטי נתון ברשותו והבחירה בידו,

לא כן לב המלך, אחר שבבחירתו תלוי אושר הכלל, ואם יבחר בדרך רע ישחית רבים ועצומים, לכן לבו זה הכללי הוא ביד ה´, והוא בעניני הכלל משולל הבחירה,

ומדמהו לפלגי מים שהמים ברדתם מהררי עד וממקורות רבות, יתאספו ויהיו לנחל שוטף, ומן הנחל יפלגו ויזרמו לתעלות רבות, ובפלגי מים אלה תלוי שלמות הכלל, שאם לא ישגיחו להטותם אל מקומות הצריכים, יעבורו ממקומות הישוב הצריכים למים אל המדבריות והיערות, או יתפשטו אל השדות העומדות במישור וישטפום, או אל הערים העומדים בעמקים ויחריבום,

וע"כ ישתדלו האנשים לחפור להם תעלה ולהטותם אל מקומות הצריכים, ולישרם ולהסב אותם מן המקומות הבלתי צריך, וכ"ש ממקומות שיזיקו וישטופו, אחר שזה צורך הכלל,

כן לב מלך אחר שממעשהו יפלגו עניני הכלל אם לשבט אם לחסד אם למלחמה ואם לשלום, הם ביד ה´, ויטה אותם לפי רצונו, בהנהגת הכלל, אם זכו יטהו לטובה ובהפך, ולא ימתין לשנות גמר מעשהו לפי רצונו, רק תחלת נטית הלב יטה לרצונו כמו שמטים פלגי מים בהתחלת הפלגותם "

5) בתוכי קולך אשמע .

היכולת של אדם לשמוע את קול ה ´ מצריכה ממנו לקלף את הקליפות והוריד את האטמים ואת החסמים שגורמים לו לא לשמוע את דבר ה´

הרב קוק בספרו אורות הקודש מסביר שכל עוד החטא נמצא והאדם קשוב לחטא אזי לא יוכל לשמוע את דבר ה´ וכך הם דבריו "

ואני בתוך הגולה", האני הפנימי אינו מתגלה לאדם, רק לפי מדת הטהרה והקדושה שלו, לפי המידה שבה הנשמה מאירה באדם.

חטא האדם הראשון בכך שהתנכר לעצמו,

בכך שהקשיב לדעתו של הנחש ואיבד את קולו הפנימי.

חטא כשלא ידע להשיב תשובה ברורה לשאלה "איכה!?".

חטא עם ישראל כשהלך אחרי אל זר מפני ששכח את עצמיותו.

חטאה הלבנה כשקנאה בשמש איבדה את שמחת חלקה כשהשוותה את עצמה אל זולתה.

וכה הולך העולם וצולל באובדן האני של כל אחד, של הפרט ושל הכלל."

ורק אם האדם יסור מן הרע יוכל הוא לשמעו את דבר ה´ שהרי לא יכול הוא להיות כ"טובל ושרץ בידו " שלא עלתה לו הטבילה לטהר אותו כל זמן שהשרץ נמצא בידו.

6) מן הכאב הוא ירימני

הפניה אל ה´ היא בלשון עתיד שהקב"ה מתגלה בעולם בהנהגת העתיד לבוא בלשון "הוא" (צדיק וישר הוא, והוא רחום יכפר עוון, והוא ישפוט תבל בצדק, והוא יפדה את ישראל מכל עונותיו וכ"ו) אבל בהנהגת העולם הזה הפניה אל ה´ היא בלשון נוכח כבקשה אל ה´ שאתה תרים אותי ממצבי תגאל אותי מייסורי .וכפי שאומר הנביא ישעיה פרק סג

כִּֽי־אַתָּ֣ה אָבִ֔ינוּ כִּ֤י אַבְרָהָם֙ לֹ֣א יְדָעָ֔נוּ וְיִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֣א יַכִּירָ֑נוּ אַתָּ֤ה ה֙´ אָבִ֔ינוּ גֹּאֲלֵ֥נוּ מֵֽעוֹלָ֖ם שְׁמֶֽךָ

7) מן הכאב הוא ירימני

לקוות לישועת ה´ ולא לסמוך על ישועת בשר ודם הוא מאבני היסוד של היהדות ולכן התקווה והתפילה שלנו 3 פעמים ביום "כי לישועתך קיוונו כל היום " והגאולה של עם ישראל תלויה בקיווי ככל שנקווה אל ה´ ולא לבשר ודם הרי שגאולתינו קרובה והרמח"ל כתב על זה מאמר שלם שנקרא מאמר הקיווי :

כל המקוה תפלתו עולה בלי אמצעי, לא על ידי מלאך, אלא, "לישועתך" דייקא, כמו שמדבר לנוכח, לא על ידי שליח, כי הוא קו הבוקע ונוקב ועולה עד ה´ ממש:

המקוה תמיד בשמחה בלי צער. כי המצטער תמיד הוא ביגון ואנחה וחושב שאין לו תרופה. אבל מקוה אינו מצטער כי הוא מקוה תמיד, ואפילו אם יתמהמה - מחכה, נמצא התקוה מחיה אותו.

ומי שאינו מקוה מיד מת, ונשאר רחוק מהשם, ונענש על שאינו מקוה לה´.

ומי שהוא מקוה נאמר בו, "גם כי אשב בחשך ה´ אור לי", ה´ דייקא, "לישועתך קויתי ה´":

המקוה אע"פ שיש לו מעט מעשים טובים לא יבוש, שנאמר, "וידעת כי אני ה´ אשר לא יבשו קוי" . וזה כי יש לדל תקוה, ומי שהוא דל ממעשים טובים יש לו תקוה, כי השם מתגלה עליו ומעביר כל פשעים.

וזה סוף התיקון - מגודל תקות כל ישראל באורך הגלות ובוטחים באמונה שיגאלו. וסוף התקוה, "ומשתי את עון הארץ", וזה, "לישועתך קויתי".

כי זהו כבוד המלך שבוטחים בו.

בא חבקוק והעמידה על אחת - אמונה – תקוה:

המקוה אפילו נכנס בגהינום יוצא ממנו, שנאמר, "וקווי ה´ יחליפו כח יעלו אבר", יקו"ק מאיר עליו . וכמה מלאכים עליונים מעלים אותו המקוה וזה "אבר כנשרים", ומסתלקים עמו למעלה, ותקותו היא טהרתו. "מקוה ישראל" ממש, כי הוא במדריגה עליונה שאין עושה בו פגם - "אם חטאת מה תפעל".

וזהו סוד התשובה שהוא ממש שב אל מקורו, והס"א לא יכלה לו, ונאמר, "שובה ישראל עד ה´". כן המקוה הוא ממש בוקע בקו תקותו, ועושה נקב וסדק לעלות תחת כסא הכבוד, וזה, "לישועתך קויתי ה´". וזה, "יחל ישראל אל ה´ כי עם ה´ החסד", במקום שמתגלה יקו"ק מתגלה חסד, ואין פגם מעכב. וכמו שקיוה בחייו לה´, כן לאחר מותו כשמתגברים כנגדו הדינים, הוא מתחזק בתקותו עד ה´ ונקשר בו, ומסתלק ברגע. וזה, "לישועתך קויתי", אינו אומר לישועתך אקוה, אלא "קויתי" - בחיי, כן אחר המות לא יבושו הקוים:

בזמן שהצדיקים בצרה נאמר, "עמו אנכי בצרה", כביכול. ובכח התקוה יוצא מן הצרה, הוא, וכביכול יוצא עמו. כמו שנאמר במצרים, "יצאו כל צבאות ה´" עם השכינה. וזה, "לישועתך קויתי" - לישועתך ממש, ישועת ה´ שהיה עמו בצרה, קויתי ה´ לישועתך .

בהצלחה,

עוזיאל אליהו,

👈 ביום ראשון כ"א אדר ב (31.3.24) תחת הכותרת "האומץ לדבר על זה" יתקיים כנס מיוחד בנושא מתמודדי נפש בצל המלחמה. לפרטים נוספים לחצו כאן

כתבות נוספות