שאלה
ב"ה
לכיפה
שלום כבוד הרב (רבני כשרות)
ויקרא פרק יא מב
כּל הוֹלֵךְ עַל-גָּחוֹן וְכל הוֹלֵךְ עַל-אַרְבַּע עַד כָּל-מַרְבֵּה רַגְלַיִם לְכָל-הַשֶּׁרֶץ הַשּׁרֵץ עַל-הָאָרֶץ לֹא תֹאכְלוּם כִּי-שֶׁקֶץ הֵם:
ספר החינוך מצוה קסג - שלא לאכול מיני שרצים דקים הנולדים בזרעים ובפירות
וכן מדיני המצוה מה שאמרו זכרונם לברכה שם ס"ז ע"א דלא לישפי (??) איניש (איש) שכרא (חפר) בצבתא (צבת/סיב/אחיזה??) באורתא (בערב כשחושך ולא רואה), מפני חשש תולעת שישאר בצבתא ואחר כך יפול לכוס. ופירוש צבתא הוא תבן שעל פני הכלי, ומכיון ששרץ בצבתא דינו כשורץ על הארץ.
לא בטוח בתרגום שתרגמתי עם מילון ולא מבין באופן כללי את הקטע
לתשובתך אודה
משה
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה.
להלן פירוש רש"י
רש"י מסכת חולין דף סז עמוד א
לשפי - לשון השופה יין לחמרא (ב"מ דף ס) לשון מוריק מכלי אל כלי.
שיכרא - של תמרים הוא ומצויין בהן תולעים.
בצבייתא - ציבי שמסננין אותו דרך עצים וקשים דקים.
באורתא - שאם תפול תולעת על הקשים לא יראנה ומשם תפול לכלי ולמחר כשיראנה יהא סבר שלא יצתה מן השכר לקשים ותולעת המים מותרת כדאמרן.
וקעבר משום שרץ השורץ על הארץ - דכיון דרחשה והלכה קצת על הקשין נעשית שרץ הארץ.
הכוונה שאין לסנן את שיכר התמרים (שכרא) במסננת קש (צבתא) בלילה כשיש חושך, מכיון שאם תהיה תולעת היא עלולה לפרוש לקש וליפול לכוס, וכך יעבור על איסור אכילת תולעים.
בברכה
יצחק דביר