איך לשכנע את ההורים לתת לי לעבור לכפר נוער?

הי.

אני שומעת שאת נמצאת בחילוקי דעות מול ההורים שלך, את לא מתחברת לדרך שלהם ואת רוצה להראות להם את זה. מצד שני, את כן מרגישה מחוברת לשם – או לפחות הייתה תקופה כזו בזמן האחרון – אבל קשה לך עם הלבוש. זה בטח לא פשוט לחיות בצורה שאת לא מרגישה מחוברת אליה, כשאת מרגישה שכופים עלייך דרך חיים שאת לא מעוניינת בה.

תראי, זה מאוד נורמלי שיהיה לנו קשה לקיים מצוות, אין ספק שזה לא קל. לכל אחד יש את המצוות שיותר קשה לו איתן או שהוא פחות מתחבר אליהן. יש תקופות שבהן אנחנו יכולים להחליט לא להקפיד על משהו מסויים כי זה יותר מדי בשבילנו כרגע ואין לנו כוחות בשביל זה. עדיין, גם בתקופות כאלה, כדאי לשמור על איזשהו מינימום. אז אם זה אפשרי, את יכולה להחליט שכרגע לא תשמרי על צניעות, אבל כן תקפידי לשמור שבת וכשרות, למשל. זה לא חייב להיות "הכל או כלום" - להיפך. בדרך כלל זה לא הכל או כלום. בכל תחום.

יחד עם זאת, אם אנחנו נמצאים במסגרת מסויימת, אנחנו צריכים להתאים את עצמנו לדרישות שלה. גם אם נעבוד במקום מסויים, לפעמים ידרשו מאיתנו ללבוש מדים. יכול להיות שלא נרגיש מחוברים למדים, אבל זה לא ישנה את העובדה שאנחנו צריכים ללבוש אותם. ככה גם בנוגע לצניעות, אם אנחנו לומדים במסגרת דתית אנחנו צריכים להתלבש בהתאם למה שהמסגרת דורשת. כשתהיי יותר בוגרת ועצמאית, תוכלי לבחור מסגרת אחרת שתתאים לך ולהתלבש איך שאת רואה לנכון. בכל מסגרת יש יתרונות וחסרונות. אין מסגרת שהיא "חבילה מושלמת". כי כל מקום הוא מורכב, וכל אדם הוא מורכב. אבל זה בסדר! אם התוצאה הכללית מרגישה לנו טובה מספיק, אז לא משנה שהיא לא מושלמת. כי בסוף: טוב לנו יותר מאשר רע לנו.

זה מאוד טבעי שבגיל שלך יש לפעמים פערים וקצרים בתקשורת עם ההורים. זה טבעי בין היתר בגלל שאת מתחילה להיות יותר עצמאית, וההורים לפעמים תופסים את הילדים המתבגרים עדיין כילדים קטנים. ככה זה. בכל זאת כדאי לנסות לחשוב (אפשר גם איתנו במוקד הטלפוני) איך לבנות גשר בינך לבין ההורים כדי שאפשר יהיה לתאם דברים, לקבל יחד החלטות, ולייצר הבנה הדדית. זה ישרת אותך עוד הרבה שנים הלאה!

אני לא בטוחה שאת חייבת להראות להם שאת במצב גרוע מבחינה דתית (ובכלל) כדי שיסכימו שתלכי לכפר. יכול להיות שזה דווקא ילחיץ אותם יותר, והם ירצו "לאזן" אותך באמצעות אולפנה. יכול להיות שהם חוששים שהסביבה הפתוחה בכפר תשפיע עלייך "לרעה", ושהסגנון שלך יהיה פחות ופחות דתי. ויש בסיס מסוים לחשש הזה, כי לסביבה יש תפקיד בעיצוב האישיות שלנו. ולכן כדאי כן לנסות לייצר איתם דיבור רגוע וסבלני, לעשות תיאום ציפיות: מה נוח לך כרגע, מה היית רוצה בשבילך בעתיד, ומה הם, ולחשוב איפה אפשר למצוא איזו פשרה שכולם ירגישו יחסית בנוח איתה. כי בגיל 15 אף אחד - וגם לא את - לא יכול באמת לדעת איך תתגבשי ובמה תבחרי בהמשך. מה שכן יכול אולי לשכנע אותם זו האמירה, שאת היית באולפנה, ודווקא ההקפדה עשתה לך קצת "אנטי". ואולי דווקא אם תנסי סביבה קצת פחות לוחצת, תמנצאי את הנתיב המיוחד שלך לחיבור טוב עם היהדות והדתיות. זה משהו שבהחלט יכול לקרות! במיוחד אם כבר שנה את לא לומדת.

לסיכום: מה שאת עוברת קורה לעוד המון בנים ובנות! זה לגמרי טבעי ונורמלי ונפוץ, ואין סיבה לדאוג. תמיד יש לך את החוכמה והיכולת לקבל החלטות לא רק על בסיס לחץ חברתי או "מה בא לי", אלא באופן שמשמר את מה שעובד ואולי שם בצד כרגע את מה שפחות עובד (ולא "ללכת עד הסוף" לכאן או לכאן: להיות ילדה דתיה טובה ומושלמת - או להתנצר...). הקשר עם ההורים הוא מפתח חשוב שיש בו הרבה כוח, וזה יכול מאוד לשרת אותך עכשיו ובעתיד. שווה להשקיע בו מחשבה ואנרגיה, להגיע להבנות, לבלות זמן איכות ביחד, ולא לאפשר למחסום לקום ביניכם.

על כל הנושאים האלה את מאוד מאוד מוזמנת לדבר עם המשיבות שלנו במוקד הטלפוני, בכוכבית 8298. בשיחה אנונימית אפשר להגיע להרבה כיוונים מעשיים! זה כדאי.

בהצלחה!

רעות