כללים מחייבים בבית (כפיה דתית?)

שלום וברכה

יישר כוח על מעשיך, ועל הדרך בה אתה הולך.

לשאלה זו יש יותר מתשובה אחת אפשרית, שכן היא נוגעת בשורשים יותר עמוקים, כגון בשאלה ״של מי הבית״ ומה טיבו של ״מרחב ציבורי״, ושאלות פנים משפחתיות וכדו׳.

אני מבין שעמדת האבא היא שהקשר הזה נוגע בשורשים הרבה יותר עמוקים מאשר דברים אחרים, ואפילו שמירת שבת. עמדת האבא נראית כעמדה המייצגת רבנים רבים, שהלוא (לדוגמה) הוקמה מפלגה פוליטית בבחירות הקודמות ששמה את הנושא הזה בראש מעייניה, ולא את השבת או איסורים חמורים אחרים, והיא אף ממשיכה להתנהל כך. ניתן לנמק עמדה זו, אך כמובן שאפשר לטעון אחרת, והדברים ארוכים.

ברם, גם אם הנושא הזה הוא יותר חמור משבת - זה עדיין לא גורר את מערכת היחסים בבית. אפשר שגם דברים חמורים יישמרו באותו עיקרון - יש מרחב פרטי ויש מרחב ציבורי. בשל הסכנה שהאבא ״יאבד״ את ביתו ואולי את מכלול משפחתו, ויכניס לבית מהומה ומריבה, אני הייתי מציע לו לקבל את עמדת הבת, מאותן סיבות בדיוק שהוא קיבל את העמדה הזו לגבי שבת ולגבי נושאים אחרים. אין צורך (בהקשר זה) להכריע מה יותר חמור, אלא לפעול לאור הרצון המשותף להישאר משפחה אחת, ואת ההתקרבות לעולם היהודי לא לבנות על איסורים בבית אלא על התקשרויות.

כל טוב