ישיבה גם נפרדת וגם מעורבת

לשואלת שלום,

שאלה כבדת משקל שאלת, אשתדל לפרט ככל שהזמן מאפשר:

1. קיים איסור ליצור עירבוביה של גברים ונשים במצב של קלות דעת ושחוק, הסיבה היא כדי שלא לבוא לידי הרהור עבירה או קלות דעת בין המינים.

2. יחד עם זאת, מעיון במקורות נמצא שישנם אירועים בהם הותרה הישיבה המשותפת, לדוגמא בעת אכילת קרבן פסח בחבורה. ההיתר נובע מכמה טעמים המובאים בפוסקים:

‏א. אופי האירוע משרה אוירה רצינית ואין חשש לקרבה שאינה הולמת.

‏ב. הישיבה אינה מעורבת (גברים ונשים באקראיות), אלא משפחתית, קרי: אדם יושב עם משפחתו או בן/בת זוגו, על אף הסמיכות למשפחות אחרות. זהו מצב נורמלי.

‏ג. מצינו מקומות בהלכה שבאנשים כשרים (לא פרוצים) החשש לחוסר צניעות יורד בעוצמתו.

‏ד. יש דין בסיסי בְּרבים מדיני צניעות והוא "אשתו משמרתו". זהו איננו פרט טכני, אלא עיקרון מהותי לפיו כשבני הזוג נמצאים יחד, הם מתנהגים בצורה הולמת מבחינת דיני צניעות.

מפאת חשיבות ערך הצניעות ביהדות, הסייגים לקיום אירוע בישיבה משותפת הם בצירוף כלל טעמי ההיתר לעיל, קרי: אופי האירוע רוחני, סדר הישיבה הוא זוגי ולא מעורב, המשתתפים הם אנשים כשרים, והאירוע בנוכחות שני בני הזוג, האישה והאיש, יחדיו.

עד כאן התנאים שבמילואם לענ"ד ניתן לאַפשר ישיבה כך באירוע.

ואוסיף עוד שתי נקודות לא פשוטות, שצריכות להיאמר:

3. רוב הציבור הדתי, נמצא יום-יום בקשרים עם נשים שאינן נשותיהן. וכן רוב הנשים בקשרי עבודה עם גברים זרים. זה לא סוד. צריך לומר באופן מובהק: החיים שלנו לא מתנהלים בהפרדה. בחלק מהמקרים חבל שכך ובחלק מהמקרים אי אפשר אחרת.

4. בגלל המצב היום-יומי המאתגר והמורכבות הלא פשוטה, אני רואה ערך בחיזוק התא הזוגי בכל הזדמנות שניתן לעשות זאת ללא סרך איסור. בניית הזוגיות והמשפחתיות בקדושה. ולכן דווקא במקום בו האנשים הם בגדר כשרים, והאירוע הוא סביב רוחניות, ראוי להעצים את העניין.

(מקורות לעיון נוסף: אוצר הגאונים סוכה נב | דרך פיקודיך לה,ח | תחומין כרך כ)