שאלה
שלום כבוד הרב! קודם כל יישר כוח על כל מה שאתם עושים פה.
יש לי 2 שאלות:
1.אני בתהליך התחזקות וממש בתחילת דרכי, החברים שלי לצערי לא כל כך הולכים בדרך התורה, אז כל פעם שאנחנו נפגשים למטרות הנאה אני מרגיש שההתנהגות שלהם מעט מקשה עליי, ואני לא רוצה להגיע למצב שזה מחזיר אותי אחורה, כי אני עובד קשה על עצמי. אבל מנגד הרבה פעמים שהם מתנהגים בצורה לא ראויה ואני מעיר להם על זה כמו שהתורה ציוותה אותנו - אני רואה שהם מבינים את הטעות ולוקחים לתשומת ליבם, אבל ההשפעה שלי עליהם היא מאוד מינורית, כי בפועל שינוי צריך להתחיל מעצמם. האם כבוד הרב ממליץ לי להתרחק מהם על מנת לא להיגרר, או שבכל זאת להיפגש ולנסות להשפיע ולעזור להם ללכת בדרך התורה? הרי הדרך של התורה זה לעזור לחלשים.
2.בורא עולם חנן אותי בכישרון לנגינה על גיטרה, והרבה פעמים כשאני עם חברים אני מחליט להוציא את הגיטרה ולנגן בשביל האווירה השמחה שזה נותן לכולנו, אבל לצערי אני שם לב שזה גם גורם להם לקנאה, הם לא אומרים את זה אבל קל מאוד להבחין בזה, ולכן החלטתי לא לנגן יותר לידם. האם זאת החלטה נבונה או שאני צריך לדבר ולעזור להם עם מידת הקנאה?
תודה רבה מכל הלב.
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה אור היקר!
ראשית אציין שאינני רב... ואני מעריך אותך מאוד מאוד על התהליך הנפלא שאתה עובר! בעבודתך ומאמציך לקיים מצוות ולחיות בדרך התורה אתה עושה נחת רוח גדולה לה' יתברך! וברור לי ששינוי דרך חיים שכזה דורש אומץ גדול וגבורה עילאית, ואיננו מובן מאליו בכלל! אשריך!
בדבריך היקרים נגעת בנקודות חשובות מאוד לא רק לאדם הנמצא בתחילת הדרך, אלא לכל אחד ואחד מאיתנו הנמצא בחברת אנשים נוספים ובהתנהלות חברתית כזו או אחרת.
אכן כדאי לדעת שהתורה הקדושה נותנת לנו הדרכות גם לחיי חברה, ואומרת "הוכח תוכיח את עמיתך – ולא תשא עליו חטא" (ויקרא יט, יז), וחז"ל מפרשים פסוק זה ואומרים, שגם כאשר אנו מוכיחים את חברינו עלינו לעשות זאת בדרך שלא ייעלב או יכעס, כי אז אנו חוטאים כביכול ומפספסים את הנקודה המרכזית של מטרת ההוכחה שהיא השינוי מתוך חיבור ורצון, ובייחוד שיכול להגיע מכך לידי ריחוק ודחייה. (מסכת ערכין דף טז עמוד ב).
כלומר, חז"ל מדריכים אותנו שלא צריך להעיר בכל מחיר. לכן, רק אתה יכול לבחון את המצבים והסיטואציות שאתה נמצא בהם ולדעת האם הערה שלך תגרום להם למרמור, ציניות ודחייה, או שמא הם יעריכו ויכבדו את דבריך. ובכל מקום שיש ספק עדיף להחמיר ולא להעיר, שכך לימדו אותנו חז"ל "כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (מסכת יבמות דף סה עמוד ב), כלומר שאם אנו יודעים שדברינו לא ישמעו יש לנו מצווה שלא להעיר או להגיב.
כמובן שאם אתה מרגיש שההתנהלות שלהם יכולה לדרדר אותך ולהחזיר אותך אחורה – יש לשקול את ההשתתפות שלך במפגשים כאלה. כמובן ששיקול זה צריך להיות מתוך התחשבות בצורך שלך עדיין לשמור על קשר עם החברים שזהו דבר אנושי, נורמאלי ונצרך, וכן מצדם שלא יראו אותך כמתבדל או מתנשא. אך באופן כללי, ניתן להגיב לסיטואציות שלא נוחות לך בדרך של בקשות אישיות ולא של הוכחה על עצם מעשיהם או דרישה מהם להשתנות, כגון "אני אשמח שלא תעשו כך כך. כשאתם עושים כך וכך - זה מפריע לי", כך אתה מדבר על עצמך ולא עליהם, ועל ידי זה יש יותר סיכוי שיכבדו ויקשיבו. כמובן שאם הם ירצו לשמוע מדוע זה מפריע לך ניתן לדבר ולשוחח איתם על כך.
לגבי השאלה שלך האם לא לנגן ליד החברים מפני שהם מקנאים בכשרון המיוחד שלך. זוהי אכן שאלה ייחודית מפני שהיא נוגעת לענייני הנהגות והדרכות אישיות ולא למקום הלכתי. ויש צדדים לכאן ולכאן.
מצד אחד זוהי התעלות גדולה על עצמך שלא לנגן בגלל רצון לא לגרום לחוסר נעימות לחברים, זוהי עבודת המידות נפלאה ורגישות נדירה כלפי הזולת! ואם אתה מרגיש שזהו דבר הנכון לך – אשריך וטוב לך! אך אם אתה מרגיש שזה מבאס אותך וחוסם אותך, אזי אתה יכול לנגן בשמחה גם ליד החברים ולעשות זאת בצורה שמחה ולבבית, עם פרגונים ואווירה טובה. ואם הקשר שלך איתם אפילו יותר עמוק מזה, עד כדי שאתם מרגישים בנוח לדבר על הקנאה עצמה מתוך שיתוף וחיבור חברי אמיתי ועמוק - זה יכול להיות נפלא ממש!
באופן כללי אומר, שהייתי ממליץ לך לפנות לרב שיכול להכיר אותך יותר לעומק בצורה אישית וכן יכיר את מרקם החיים בו אתה חי, כדי שיוכל להדריך אותך בצורה יותר מכוונת, מדוייקת, אישית ומעשית בסיטואציות כאלה ואחרות, שעוד יתרחשו בהמשך התהליך המבורך והנפלא שאתה עושה בעזרת ה'! אך אם אינך מכיר באזור שלך רב או דמות שאתה יכול להתייעץ איתם, אתה יכול תמיד לפנות אלינו בשמחה!
מעריך מאוד מאוד ומאחל לך בהצלחה גדולה!
ידידיה