שאלה
שלום הרב,
אני משרת במילואים, ומשרת בסביבת מעשני סיגריות.
עד כה וכנראה גם הלאה אני מתכנן להתרחק כל פעם שמעשנים, שאלתי היא האם היהדות רואה זאת אחרת - אם ציבור מזיק את עצמו, ויש יחיד בציבור שלא מוותר על זכותו להינזק, האם הוא יכול למחות והציבור המעשן יצטרך ללכת/להפסיק? התשובה מעניינת אותי בהקשר של דתי שמעשן שמתלבט האם הוא צריך ללכת למרות שהוא הציבור כדי לא להפריע לי.
(אחדד, הנזק מבחינתי הוא עישון פסיבי + פלצבו שלילי שהריח גורם לי לחוש שהבריאות שלי יורדת, ואני בא למיל' כדי לשרת, ולא כדי לשרת ולפגוע בבריאות שלי...)
אשמח לתשובתך וכל טוב!
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
לשאלתך יש כנראה תשובה במשנה מפורשת:
״הפאה ניתנת במחובר לקרקע.
בדלית ובדקל, בעל הבית מוריד ומחלק לעניים.
רבי שמעון אומר: אף בחליקי אגוזים.
אפילו תשעים ותשעה אומרים לחלק ואחד אומר לבוז, לזה שומעין, שאמר כהלכה.
בדלית ובדקל אינו כן, אפילו תשעים ותשעה אומרים לבוז ואחד אומר לחלק, לזה שומעין, שאמר כהלכה״.
כלומר - בשעה שמדובר על יחיד צודק וציבור לא צודק - הלכה כיחיד.
אדגיש כי זו העמדה ההלכתית העקרונית. כמובן שצריך לפעול בחכמה כדי ליישם אותה.
כל טוב