ידידות בין בנים לבנות ושמירת נגיעה עם ידיד קרוב

שלום שואלת יקרה!

השאלות שהעלית משמעותיות מאוד לחיינו וגם קשורות זו בזו בקשר הדוק.

קודם כל אני רוצה לחזק את ידייך לגביי ההתחזקות שלך בשמירת נגיעה. זה לא תמיד קל ונשמע שאת מבינה עמוק בלב, גם בלי להבין למה- שזה דבר כל כך חשוב וטהור. אז בואי נעשה רגע סדר: שמירת נגיעה מטרתה בין השאר היא לתת לנו גבול, חומה. במסכת אבות, על ההתחלה במשנה הראשונה, מוסבר לנו על אחד מתפקידם של חז"ל: "וַעֲשׂוּ סְיָג לַתּוֹרָה". סייג הכוונה גבולות. למה אנחנו צריכים גבולות? הכי כיף חופש, שחרור.. חז"ל בחכמתם מסבירים לנו- אם לא יהיו גבולות, החופש יהפוך לנו לבלאגן לא טוב, במילים עדינות. ניתן דוגמאות: אם נאכל יותר מדי- זה יכול להשפיע על הבריאות; אם הורה לא יקפיד על ביגוד מחמם לילד שלו, הילד יתקרר או לחלופין אם הוא לא יקפיד איתו על שעות שינה- לילד יהיה קשה לקום בבוקר וכך הלאה. כלומר, החוקים, הגבולות, עוזרים לנו לקיים עולם מתוקן ובריא. וכאן זה יותר מחוקים, זו התורה שלנו: "עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְתֹמְכֶיהָ מְאֻשָּׁר".. (משלי ג, י"ח). התורה שלנו נקראת עץ חיים, היא מצמיחה אותנו בע"ה לחיים נכונים. ואחד מהגבולות שהיא נותנת- נוגע לשמירת נגיעה ולהתנהגות עם בני המין השני.

המגע הוא אחת הדרכים החזקות לקרבה ולחיזוק הקשר. אבל- עם האדם הנכון ובזמן הנכון, בע"ה. אם לא, חלילה, הוא יהפוך למשהו זול בערכו, משהו שקשה להבין שהוא יקר מפז. התורה מנחה אותנו לשמור על חיי הנישואין שלנו (בזמן המתאים) כי קשר בין איש לאישה הוא אחד הדברים הכי יקרים בעולם, בטח במציאות כמו שלנו היום- כשהעולם המערבי מטשטש את ערכי הזוגיות והמשפחה.

שאלת: "מה הבעיה של ההלכה עם קשרי ידידות בין בנים לבנות"? ההלכה יודעת ומכירה את נפש האדם טוב, טוב מאוד. כבר תיארנו את הגבולות ולמה הם חשובים. באותו נושא חז"ל גם הזהירו: "אין אפוטרופוס לעריות" (כתובות יג ע"ב), כלומר- אף אחד לא חסין מפני ייצר זה, תמיד צריך לעמוד על המשמר ולהיזהר. ולכן עושים הרבה גבולות. ההלכה היא לטובתנו, רוצה לתת לנו חיים מוסריים וערכיים ומלאים קודש. השטח מדבר בעד עצמו- כאשר אנחנו נמצאים בחברות בנים ובנות הרבה פעמים תהיה אווירה יותר קלילה, יותר משוחררת ולא ממש נרגיש את התורה באוויר. מפה לשם חלילה אפשר להגיע למקומות אחרים, אם לא ניזהר. אגב, ההתמודדות הזאת היא לא רק בתנועת נוער, היא יכולה להיות בכל החיים ובכל התחנות: בשירות לאומי, בצבא, בעבודה- וגם כשנהיה נשואים עם ילדים, בע"ה. לכן כדאי "לאמן" את השריר הזה, של כל מה שקשור לקשר עם בני המין השני, כדי לשמור עלינו ועל הנפש שלנו (ובע"ה על הבית שתקימי). ההלכה יודעת שקשר שהוא לא ענייני בין בנים לבנות הוא לא בריא, נקודה. עם כל הכבוד לרגש של בני אדם- ויש הרבה כבוד, יש לו גם חסרונות- הוא יכול להשתנות מאוד מהר. קשר עם ידידים הרבה פעמים מביא למפח נפש בסופו (למשל כי אחד רוצה בקשר והשני לא). קשר של ידידות בין בנים לבנות הוא לא מוגדר, הוא לא ברור והוא לא בריא לעדינות שיש בך כאשה ובע"ה כאשה נשואה ואמא.

לגבי בילויים, עם בנים וגם בלי בנים, נקודה למחשבה: כשמסתכלים על המילה "בילוי", הפירוש הוא "בגד בלוי", ישן, שעומד להיגמר. במובן מסוים בילוי זה "לכלות את הזמן", לבזבז את הזמן. כדאי לחשוב איך לנצל את הזמן, להתנדבויות, לימוד.. ולא רק כיף וצחוק- שזה גם חשוב! אבל כדאי לעשות את זה בדרך נכונה, כמו שראוי לבני מלכים.

הייתי מציעה לך לעשות 'חושבים' טוב טוב. איפה את עומדת לגביי הקשר עם אותו ידיד, האם את רוצה לראות אותו איתך בהמשך החיים ולהקים איתו בית? או שההפך, את צעירה מאוד ורוצה עדיין לחיות את החיים כמו שאת. מה גם שיש החלטות גדולות בהמשך כמו מדרשה, שירות לאומי, עבודה ועוד. במידה והתשובה שלך חיובית, כלומר את מעוניינת בקשר הזה יותר מסתם ידידות, אולי כדאי ליזום מראש שיחה על הנושא, שבה תבהירו לעצמכם איפה אתם עומדים בקשר. אם הוא מוגדר, לקבוע לו סייגים, גבולות- כדי לשמור על האיכות ולהגן משחיקה, חלילה, בהמשך.

כדאי להתייעץ עם מישהי קרובה ובוגרת (אמא, מחנכת..) שיעזרו לראות את התמונה המלאה.

לגביי הידיד הקרוב שאותו תיארת, ההשערה שלי היא (לפי מה שמשתמע מדברייך) כי גם הוא מתלבט על הסוגיה הזו, לגביי קשר איתך. אם הוא נעלם וחוזר, מתעלם ושוב מדבר, כנראה הדבר יושב גם לו על הלב... עזבי מה אחרים אומרים, מה שחשוב זה מה שהלב והשכל אומרים לך.

נקודה נוספת: כתבת- "הרגשתי מצידו שאין שמירת נגיעה". עם כל המעלות שלנו, אנחנו בני אדם. ולפעמים אכן אנחנו נופלים, והחכמה היא לקום מחדש. "כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם" (משלי כ"ד, כ"ז), גם האדם הכי צדיק עלול ליפול בנושאים שונים, אבל מה שחשוב- שהוא ממשיך לקום ולהתמיד בהחלטות שהוא קיבל על עצמו. לכן השאלה היא גם מה את עושה בנושא, האם את כביכול מתעלמת או שאת מבהירה- אני לא מוכנה לכך. בעזרת ה' כשאנשים, לא משנה מי, יראו שאת חזקה בנושא הזה (שמירת נגיעה) הם ילמדו לכבד. אל תתביישי בכך, זה חלק מהאישיות והזהות שלנו.

הדגשנו רבות את המעלות של שמירת נגיעה; אבל כמובן שהיהדות כוללת עוד כל כך הרבה ערכים חשובים- כמו שכתבת- לשון הרע, דרך ארץ, שבת ועוד. אנחנו בשאיפה להתגדל בהכל ולהיות תמיד בעליה בעבודת ה'.

מה שהכי כבש אותי בשאלתך, הוא המשפט שכתבת בסוף: "אני לא רוצה לוותר על הקשר הזה אבל אני רוצה להבין מה נכון". אני מרגישה, שבעצם כאן ענית לשאלה הראשונה שלך, לגבי ידידים בנים. משהו בך מבין שזה לא שייך ולא נכון להיות כך, מוקפת בידידים, שהידידות איתם תביא- סליחה על המילים הקשות- לבזבוז זמן וחוסר תועלת. כדאי להשקיע בדברים אחרים בחיים, בחברות אמיתיות (בכיתה ובסניף), בהתנדבויות ולימוד. מבינה מאוד שאת "רוצה להבין מה נכון"- אני מאחלת לך מעומק הלב בהירות דעת וסייעתא דשמיא. בע"ה אחרי חשבון נפש שתעשי בנושא, מקווה שתדעי איך להתקדם (האם להגדיר את החברות ביניכם או לא) ושכך או כך תחליטי את ההחלטה הנכונה עבורך.

מוזמנת לעיין גם בתשובתי לשאלה הזו, שעוסקת גם בנושאים האלו: "חברות בגיל צעיר- שכל מול רגש": https://www.makshivim.org.il/answer?id=950300

ובשאלה נוספת שיש באתר: https://g.kipa.co.il/503999/l/

אשרייך על רצון לבירור משמעותי ועמוק.

המונמון הצלחה וברכת ה' עלייך!

שרון