טעות בברכה

שאלה

כבודו,

לפני כשנה, הרגשתי שאני רוצה להתקרב ולהתחזק יותר בתורה.

אינני רוצה לעשות את הדברים במכה מהירה ולוחצת. אני מעדיף לעשות את הדברים צעד ועוד צעד קדימה. לפי הרגשתי וללא לחץ.

היו מספר חודשים שבהם הנחתי תפילין, וללא סיבה ברורה ומיוחדת, פסקתי לעשות זאת.

נכון להיום, אני מניח בוקר בוקר תפילין, מברך את קריאת "שמע ישראל" בתוספת 4 פרשיות שמע, וחולץ את התפילין.

אינני חובש עדין כיפה בצאתי מהבית, אך מקפיד לברך לפני כל מאכל או שתיה, מברך את ברכת אשר יצר,נוטל ידיים לפני אכילת לחם, (ככל שלימדוני, נוטלים ידיים בעזרת נטלה רק לפני אכילת לחם ונטילת ידיים בבוקר).

אינני מבקר בבית הכנסת, ולצערי, בשל כך שלא נין להגיד קדיש יתום ללא מניין, צר ומציק לי מאוד שאינני אומר קדיש לזכר אימי שנפטרה לפני כ-3- שנים, אלא רק בלכתי למקום קבורתה. (אני תושב אילת, ומשפחתי כולה גרה בקריות ואימי קבורה בחיפה, מה שמונע ממני לעלות לקיברה בתדירות נמוכה ולאמר עליה קדיש יתום רק ליד קיברה).

בתקופה האחרונה, התחלתי לרכוש ספרים שונים המלמדים על הלכות רבות. שמירת שבת כהלכתה, דיני חגים, תהילים וכאלה....

אני עוקב רבות מאוד של פעמים על תוכניות המשודרות בערוץ 20, כדי ללמוד הלכות, דינים ובכל נושא היהדות וקיום המצוות.

עוקב בקפדנות אחרי הרצאותיו של הרב שניר גואטה אך גם הרבה רבנים אחרים.

אני מאוד רוצה לשמור על קדושת השבת, אך מרגיש שקשה לי מאוד לעשות זאת. כך גם על חבישת כיפה או טלית קטן בפרהסיה.

המעטתי כמעט לחלוטין את יציאותיי למועדונים, פאבים, ברים וכדומה, למרות שככול אילתי, אנו עושים זאת הרבה.

כמו כן, ניתקתי את עצמי ברבים מחבריי, בשל כך שהם חילוניים גמורים, ומקווה מאוד להכיר חברים דתיים או שומרי מסורת. וכמה שאלות לי אליך:

1. החזקתי ביד כוס של משקה וברכתי עליה בטעות את ברכת: "המוציא לחם מן הארץ", במקום: "שהכל נהייה בדברו". מה אני עושה?

2. אני גרוש מזה זמן רב, וגר עם חבר כבר מספר שנים. האם עלינו להדליק נרות שבת למרות שאנחנו שני גברים?

3. אימי ז"ל, נפטרה בערב ראש השנה לפני כ -4- שנים. אני תושב אילת כבר קרוב ל -20- שנה, משפחתי הקרובה והמצומצמת לצערי , 2 הילדים, (ילדים גדולים בני 25 ו 35. אבי, אחי ושתי נכדותיי מתגוררים כולם בקריית מוצקין בצפון הארץ), ופרט לימי השנה של אימי, מתוך כך שאני עובד כמנהל במלון "הרודס" באילת, תדירות ההגעה שלי לבקר את משפחתי היא לא גבוהה מאוד. כשאני נוסע לבקר את משפחתי, אני עולה לקברה של אימי, ובגלל שאני כהן, והיא קבורה בחלקת כוהנים, אני ניגש עד קברה ממש.

גם בתור ילד, שהתחנך בבית ספר דתי ממלכתי, כבר "סבלתי" מכך שכאשר היינו נוסעים לטיולים במסגרת בית הספר, בכל פעם שביקרנו בקברי צדיקים, אסרו עליי להיכנס. (עד היום אני נושא את האכזבה וההרגשה המרה שזה נגרם לי).

גם כתלמיד, כשנסענו לביקור בקבר דוד המלך בירושלים, נאלצתי להישאר בחוץ. ושוב, עד היום אני נושא בקרבי את ההרגשה הכל כך מאכזבת, ואפילו "פוגעת" בתוכי בשל כך.

עכשיו הציע לי חבר, אברך שהפכנו לחברים טובים מאוד, לנסוע עמו לאוקריאנה לציון קברו של רבי נחמן. אתה יכול להבין את הרגשתי הרעה כל כך שנאלצתי לוותר על הנסיעה??

זה כל כך מציק לי. רציתי לשאול את הרב, עד כמה מותר לי להתקרב אל קברי צדיקים מבחינת מרחק? מטר אחד? שניים? שלושה?.....כמה???

4. אין לי עדיין את ההרגשה המלאה והרצון לבקר בבית הכנסת לתפילות. וזה לא שאינני רוצה, אך קשה לי להסביר, אפילו לעצמי, למה אני לא עושה זאת. פיתרון?

אודה לתשובתך.

ע.כ.

אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו

תשובה