שאלה
שלום כבוד הרב,
אשתי ואני התלבטנו מאוד, משפחתי (אבא אמא, אחים) טסו לחופשה בחג.
אשתי רצתה מאוד שאצטרף אליהם לחלק מהתקופה בכדי שאתאוורר ואאגור כוחות (היא לא רצתה לטוס בגלל שקשה לה היא בהריון מתקדם נוסף).
לא הסכמתי, כי לא רציתי להשאיר אותה ואת התינוקת כאן בערב שבת וחג (למרות שיכלה להישאר אצל הוריה והיה לה כאן עזרה רבה מאוד).
אני בראיה שמשפחה שזה קודם כל אשתי והתינוקת צריכים להיות מאוחדים בעיקר בחגים ושבתות, מה גם שאשתי בהריון מתקדם.
האם יש לכך התייחסות בתורה?
תודה וחג שמח
אהבתם? עוד תכנים בלעדיים באפליקציה של כיפה. הורידו עכשיו
תשובה
שלום וברכה
ראשית, יישר כוח. יישר כוח למשפחה שמדברת האחד עם השני, ושכל אחד מחפש את הטוב לאחר, וביחד בונים זוגיות טובה.
נקודת המוצא שלך נכונה - מעצם מצוות התורה "ופנית בבקר והלכת לאוהלך" ניתן ללמוד על ראיית התורה את הבריאות המשפחתית ואת השותפות הגדולה כבסיס היסודי, וזוהי נקודת המוצא.
ברם, פעמים רבות כתבתי באתר זה שנקודת מוצא אינה בהכרח נקודת סיום, ואם יש סיבות טובות לסטות מהפתיחה הזו - אזי ניתן לעשות זאת.
ועל כן, במקרה שלכם, אם באמת אשתך ממש 'שולחת' אותך להתאווררות, ויש גם מי שידאג לה, ומבחינתה זה בסדר, ואתה עושה זאת בשל הצורך בכך, ובהסכמה מוחלטת של אשתך - אין בכך פגם כלשהו, ויכול לצאת טוב מזה.
אדגיש כי אני כמובן לא יכול לשמוע את ה"סב-טקסט", כלומר מה שמתרחש ביניכם בין השורות, ואת זה רק אתם יכולים לדעת. מה שאני כותב אפוא הוא ברמת העיקרון בלבד, ואת זה אתם צריכים להתאים לעצמכם.
דומה הדבר לנסיעתם של חסידי בראסלב לראש השנה לאומן. יש לנסיעה הזו שלהם היבטים רבים, ואני רואה מקום שאתייחס אליהם. ברם, פעמים רבות הם זוכים לביקורת נוקבת על השארת האישה והילדים בארץ בחג לבדם. גם כאן - זו אותה תשובה. אם אכן זו המציאות - הנסיעה הזו פגומה מאוד. אולם פגשתי לא מעט זוגות שהאישה ממש ביקשה שהוא ייסע לראש השנה לאומן, בשל הברכה שהדבר נותן לו, ובשל השותפות שלה בדרכה בנסיעה הזו, וכשמתרחש דבר מה אמיתי כזה - לא בשל כך יש להימנע מהנסיעה.
וגם כאן - אף אחד לא יכול לשפוט מבחוץ את החיים הזוגיים של כל זוג בפני עצמו, ורק הזוג עצמו יכול לעשות זאת, ולקרוא נאמנה מה באמת מתרחש בביתו.
כל טוב ושוב יישר כוח גדול.